יום שלישי, 2 ביולי 2024

סבב שירה בטבעת האש הישראלית - מפגש 1 - רשימת השירים של דוד מיכאלי

בטבעת האש - מפגש 1

ראש פינה - בית נגה ויואב עוזיאל -  4 ליולי יום חמישי 19:00 בערב

ערב הקראת שירה ושיחה

מתוך היצירות:

"מנהרות לילה", "אב" "הדרך לשדה בוקר" מאת דוד מיכאלי

"אני הזעם" מאת שי לוביאניקר

מנחה: חנה ענבר

יצלם: בני לפיד

 

1

דוברת הצער של ארצי / דוד מיכאלי

 

דּוֹבְרַת הַצַּעַר שֶׁל אַרְצִי

עֲגוּנָה אֶל חוֹפִים שֶׁל אֵשׁ

אַבְנֵי גָּזִית סִפּוּנֵי גִּבְעוֹתֶיהָ

סְתָיו אַלִּים מַשְׁחִיר כְּתַב שְׂדוֹתֶיהָ

הֵיכָלוֹת בִּצּוּרִים עַל יְמֵי מִישׁוֹרֶיהָ

אֶת בֶּטַח הָרֶיהָ חוֹצִים תַּמְרוּרִים

חֻפָּתָהּ זְמַן בְּרֵאשִׁית וּשְׁמוֹת

חוֹפֶנֶת עֳגָנִים שֶׁל אֵשׁ וּכְתוֹבוֹת

וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים.

 

2

המנון ללייבוביץ A Canticle for Leibowitz  הוא רומן המדע הבדיוני של וולטר מילר, התפרסם ב 1959 ועוסק בסוגיות שימור הידע המדעי במנזר ע''ש לייבוביץ בעולם לאחר שואה גרעינית.

שקיעת המערב – ספרו של אוסוולד שפנגלר (1918, 1922) שניסה לאפיין עלייה ושקיעה של תרבויות ובו אבחן את המערב כתרבות בשקיעה.   

 

וכשהמערב נפל - המנון ללייבוביץ

 

וּכְשֶׁהַמַּעֲרָב נָפַל

נָפַל גַּם הַצָּפוֹן

נִשְׁאֲרוּ רַק מִזְרָח וְדָרוֹם

הַמַּצְפֵּן הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְטָבַע

לִיבֶּרָה-מִי נָשָׂא אֶת אָוֶה-מָרִיָּה

חֲזָרָה אֶל צִיּוֹן הַיְּהוּדִיָּה הַקְּטַנָּה

הִיא לָחֲשָׁה בְּאָזְנוֹ סִבֹּלֶת

הוּא לָחַשׁ בְּאָזְנָהּ הַתְמָדָה

וְהִמְשַׁכְנוּ לַחְתֹּר בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁשָּׁמַרְתִּי

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

וּכְשֶׁהַמַּצְפֵּן טָבַע

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

 

הַסּוֹפְרִים הָיוּ הַמְּעַרְבּוֹלוֹת שֶׁבַּיָּם

מוֹשְׁכִים אֶת הַשְּׁאוֹל לְמַעְלָה

הַמְּשׁוֹרְרִים הָיוּ הַגַּלִּים שֶׁבַּיָּם

קוֹצְפִים אֶת פִּרְחֵי גַּן הָעֵדֶן

הוּא לָחַשׁ אַל תַּבִּיטִי מִזְרָחָה

פֶּן תִּהְיִי לְאֶבֶן חָאקִי גַּרְעִינִית

הִיא לָחֲשָׁה אַל תַּבִּיט דָּרוֹמָה  

פֶּן תִּהְיֶה לְחוֹל-דָּם וְאָבָק

נֵלְכָהּ לְפִי הַצָּפוֹן וְנַגִּיעַ

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

וּכְשֶׁהַמַּצְפֵּן טָבַע

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

 

וּכְשֶׁהַמַּעֲרָב נָפַל

נָפַל גַּם הַצָּפוֹן

נִשְׁאֲרוּ רַק מִזְרָח וְדָרוֹם

הַמַּצְפֵּן הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְטָבַע

 

וּכְשֶׁהַמַּצְפֵּן טָבַע

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

וְהֵם בָּאוּ אֵלַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי; לֹא תַּעַבְרוּ!

 

 

 

3

חירות   

 

בְּאֵיזֶה קַלּוּת מְבֻזְבֶּזֶת חֵרוּת     

דָּמִים שֶׁל דּוֹר רִאשׁוֹן נְמַסִּים

בְּעִקְבוֹת חֹסֶר הַיִּרְאָה

מוֹפִיעַ, - אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן, - הַפַּחַד

לֹא יָדַעְנוּ בִּכְלָל שֶׁזֶּה קַיָּם

חָשַׁבְנוּ שֶׁזּוֹ מַחֲלָה שֶׁנִּכְחֲדָה

וְהִנֵּה עַכְשָׁו, - מוּטָב שֶׁלֹּא נְדַבֵּר, -

אוֹ אִם מֻכְרָחִים, - בְּלַחַשׁ, -

לִהְיוֹת נָגוּעַ -

הַאִם כֻּלָּם, - הֲיִתָּכֵן, - וְלָמָּה, -

וְאֵיךְ מַחְזִירִים עַכְשָׁו אֶת הַזְּכוּת

לְחֶלְקַת שֶׁקֶט פְּנִימִי וְגַאֲוָה כְּמוּסָה

שֶׁל בְּנֵי חוֹרִין

הוֹ, לְהִלָּחֵם, - אֵיזוֹ טִרְחָה -

וּמַדּוּעַ גִּילְיוֹטִינָה, גּוּלָאג וְגִ'יהַאד

מַתְחִילִים לַעֲזָאזֵל בָּאוֹת גִּימֶל

וְהַאִם לָעֻבְדָּה שֶׁבַּנְק מַתְחִיל בָּאוֹת בֵּית -

יֶשְׁנָהּ מַשְׁמָעוּת - אַלְפָא-בֵּיתִית,

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁיַּיִן

בֶּאֱמֶת עוֹזֵר, - עֲדַיִן, -

וְיֵשׁ לָנוּ לְפָחוֹת שָׁעָה שֶׁל הַשְׁפָּעָה

לִפְנֵי שֶׁנִּזָּכֵר שׁוּב בִּסְפִינָה שָׁטָה

- עֶרֶב, קַיִץ, - כְּבָר כָּאן

2008

 

 

4

ספרייה לוחשת

 

יָם יָשָׁן הִגִּיעַ

אֶל בֵּיתִי שֶׁעַל הָהָר

לְהָבָיו רוֹעֲפִים אֶת אֶדֶן הַמִּרְפֶּסֶת

שֶׁבָּנִיתִי מְרַחֵף בְּעָמָל

קְצוֹת הַשָּׁטִיחַ בַּחֶדֶר שׁוֹתְתִים גֵּאוּת

בָּעֶרֶב שֶׁנּוֹתַר הַסִּפְרִיָּה לוֹחֶשֶׁת

כִּי בִּימֵי הַבֵּינַיִם הַמְּהִירִים

נִשְׁאַר לִבְחֹר

קַשְׁקַשִּׁים אוֹ נוֹצוֹת

הַמַּיִם חֲמִימִים בְּנִגּוּד לַצִּפִּיּוֹת

טַעְמוֹ שֶׁל הָאֲוִיר פִּתְאוֹמִי

אִם לָנוּעַ לֹא לַעֲצֹר

הַצִּפָּרְנַיִם הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה

הַשִּׁנַּיִם הַחֲזָקוֹת

הֶסְתֵּר פְּרִיעַת הַלֵּב

עַד כַּמָּה אֶפְשָׁר

לְהַחְזִיק אֶת הָאֲוִיר

עַל פְּנֵי קַוֵּי הַמִּדּוֹת

בְּעֹמֶק הַנֶּדִּיר נְשִׁימָה מִתְהַפֶּכֶת

בַּגֹּבַהּ הַזֵּנִית אַלְבַּטְרוֹס

נוֹתֵב בְּאָדֹם

 

 

5

שני עקרבים

 

שְׁנֵי עַקְרַבִּים קְפוּאִים

נִמְצָאִים אֶצְלִי בְּתוֹךְ קֻפְסָה בַּפְרִיזֵר

לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָם נֶאֱנָחִים

מִתְהַפְּכִים בִּשְׁנָתָם בֵּין הֲסַנְפְרוֹסְט

שְׁנִיצֶל הֲטִבְעוֹל וְהַפִּתּוֹת.

 

כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַפְרִיזֵר

לְהוֹצִיא מִצְרָךְ חָדָשׁ

מַבִּיטוֹת בִּי עֵינֵיהֶם הַקָּרוֹת

מִבַּעַד לְדֹפֶן הַקֻּפְסָה הַשְּׁחֹרָה

מֵחֻפַּת הַמַּסְקִינְג-טֵיְפּ וְהַנַּיְלוֹן.

 

עוֹד לֹא, עוֹד לֹא, אֲנִי אוֹמֵר

וְסוֹגֵר בְּבוּשָׁה וְחִפָּזוֹן אֶת הַדֶּלֶת.

עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה.

 

בַּחוּץ הָאֲוִיר מִתְחַמֵּם וּמִתְקָרֵר

לְאַט כְּמוֹ חָזֶה שֶׁל עֲנָק

עָרִים מִתְנַפְּחוֹת וּמִתְרוֹקְנוֹת

לְפִי הַקֶּצֶב.

 

יוֹם אֶחָד תָּבוֹא רְעִידַת אֲדָמָה

בֵּיתִי יִסָּדֵק וְיִטֶּה עַל צִדּוֹ

הַמְּקָרֵר יַחְלִיק, יִתְמוֹטֵט, יִפָּתַח

שְׁנִיצֶל סַנְפְרוֹסְט וְחָלָה קְפוּאָה

יִפְּלוּ עַל אֲדָמָה מַעֲלַת עָשָׁן

וּשְׁנֵי עַקְרַבִּים יֵצְאוּ מִן הַקֻּפְסָה.

 

מְכֻסִּים כְּפוֹר עַל קַרְקַע חַמָּה

לְאַט לְאַט יָזִיזוּ מִפְרָקִים

יִמְתְּחוּ צְבָתוֹת יִפְרְשׁוּ זָנָב עִם עֹקֶץ.

עַמּוּד הָאֲוִיר הַחַם מִמִּדְבַּר יְהוּדָה

יֹאמַר לָהֶם: קָדִימָה, עַכְשָׁו!

 

שְׁנֵי עַקְרַבִּים זְרִיזִים

רָצִים עַל קַרְקַע סְדוּקָה.

אֲנָשִׁים שׁוֹכְבִים בֵּין מִצְרְכֵי מָזוֹן מְפֻזָּרִים

וּמְכוֹנִיּוֹת עִם מִכְסִים פְּתוּחִים.

הֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, רוֹצִים לָקַחַת

אוֹתִי אִתָּם. עַכְשָׁו אֶפְשָׁר.

 

 

6

הנה הבוקר

 

עַל זְוָעָה וְעֹנֶג לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל הַבַּרְזֶל הַנּוֹפֵל וְהָאֵשׁ

וְחֹל קַר לִפְנוֹת בֹּקֶר

עַל כְּתוֹבוֹת וְקִירוֹת לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל מִיתוֹת וּכְנִיסוֹת

עַל הַחוּט הָעוֹבֵר כְּשָׁנִי

מִתַּחַת לַקַּרְקַע וּמִתַּחַת לַשָּׁמַיִם

עַל כּוֹסוֹת הַקָּפֶה וְהַדָּם

וּבְרֵכוֹת הַשְּׂחִיָּה

 

הִנֵּה הַבֹּקֶר וְהָרְחוֹב

הַחַיִּים הֵם כַּדּוּר הַבְּדֹלַח הַקָּרִיר שֶׁלְּךָ

הַמַּשָּׂאִית הָעוֹמֶדֶת נוֹתֶנֶת לְךָ תְּשׁוּבָה

וְכָךְ גַּם הֲמֵיְל הָאַחֲרוֹן שֶׁקִּבַּלְתָּ

הַאִם אַתָּה מַקְשִׁיב?

הַאִם אַתָּה מַקְשִׁיב?

 

עוֹד לִפְנֵי הַשְּׁאֵלָה מָסַךְ הָרְחוֹב מִסְתַּדֵּר מֵחָדָשׁ

שְׂפַת הַמִּדְרָכָה עוֹנָה לְכַף הָרֶגֶל

עָלָה הַבּוֹהִינְיָה עוֹנֶה לַכְּנִימָה

וּבְרַק הַתִּיקָן עוֹנֶה לַשַּׁיִשׁ הַמְּלָאכוּתִי בַּמִּטְבָּח

קְלִיעִים נִמְשָׁכִים אֶל הָאוֹר

מִצִּדּוֹ הַפְּנִימִי שֶׁל כַּדּוּר הַבְּדֹלַח.

כַּסֵּה אֶת רֹאשְׁךָ

עָשֵׁן אֶת עֵץ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ

הִתְבּוֹנֵן בְּבָנֶיךָ וּנְכָדֶיךָ כְּשֶׁהֵם

עוֹד רַק תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה

הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ שְׁקוּפָה

הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ צְלוּלָה

קוֹרֶנֶת בְּדֹלַח.

 

עַכְשָׁו לְהַרְחִיק

לְהַרְחִיק מְאוֹד מֵעֵבֶר

לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס וּשְׂפַת הַמִּדְרָכָה הַלַּחָה

מֵעֵבֶר לְמַבְרִיחֵי הַנֶּשֶׁק וּפְצָצוֹת הַתְּאוּרָה

מֵעֵבֶר לְשִׁפְחוֹת הַקּוֹקָאִין הַלְּבָנוֹת וְהַשְּׁחֹרוֹת

וּמֵעֵבֶר לְדַפֵּי הַסְּפָרִים שֶׁנִּסְגָּרִים בְּרֹךְ כָּתוּב

לְהַרְחִיק עוֹד מֵעֵבֶר לְגַלֵּי הֶחָזֶה

וּפִטְמוֹתָיו

הַרְחֵק אֶל אֹפֶק הַדֹּפֶק

וְאַחֲרָיו

אֶל מֵעֵבֶר לוֹ שָׁמוּר

בִּסְפִינוֹת, צוֹלְלוֹת וּמוֹקְשֵׁי דָּם

מַבִּיט בִּי דֶּרֶךְ מֶרְכַּז הָעַיִן הַשָּׁחֹר

מִדְבָּר שֶׁל אוֹר.

 

 

 

7

שתיקת הרבנים

 

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵיכֶם רַבָּנִים,

אַךְ אַתֶּם כּוֹעֲסִים

הִנֵּה יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים 

אַךְ פְּנֵיכֶם, רַבָּנִים, זוֹעֲמִים מִתָּמִיד

מְבַקְּשִׁים אֶת הַנֶּצַח עַל פְּנֵי הַחַיִּים

מְבַקְּשִׁים מָשִׁיחַ בֵּינוֹת נִגְאָלִים

דּוֹחֲקִים קֵץ שֶׁחָלַף

מְקִימִים חֵילוֹת לַשֵּׁם

מְחַפְּשִׂים קָרְבָּנוֹת לַשֵּׁם

גּוֹזְרִים דְּמֵי אַחִים הַשָּׁבִים לְצִיּוֹן

מְחַכִּים לְשֶׁטֶף דָּמִים בְּנַחַל קִדְרוֹן

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת, חוֹלֶפֶת

עַל פְּנֵיכֶם יְשֵׁנִים

וְכַאֲשֶׁר תִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֲדֹנָי לַדִּין

מָה בְּפִיכֶם לוֹמַר יִהְיֶה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת:

חַיִל גָּדוֹל הֵקַמְנוּ, כֻּלּוֹ יְשֵׁנִים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הֲרַמְבָּ''ם

הַנִּשְׁמַרְתָּם שֶׁלֹּא לְחַשֵּׁב אֶת הַקִּצִּין?

מָה תֹּאמְרוּ?

חִשַּׁבְנוּ, עִרְעַרְנוּ, אֲבָנִים קִדַּשְׁנוּ, עַל פְּנֵי הַחַיִּים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הָאֲרִ''י הַקָּדוֹשׁ

הַאִם תִּקַּנְתֶּם אוֹ הַאִם קִצַּצְתֶּם בַּנְּטִיעוֹת?

מָה תֹּאמְרוּ?

לְשׁוֹן הָרַע וְעֵדוּת שֶׁקֶר נָתְנוּ, עַל פְּנֵי הָאַחִים

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְכֶם רַבִּי נַחְמָן הַבְּרֶסְלָבִי

מָה נִגּוּנְכֶם?

מָה תֹּאמְרוּ?

שִׂנְאָה, פִּלּוּג וְנָקָם לִמַּדְנוּ,

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הָרַב קוּ''ק

הַאִם קִבַּלְתֶּם אֶת כְּפִירַת הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה?

הַצְּנוּעִים הֱיִיתֶם? הַהֲיִיתֶם טוֹבִים לְכָל?

מָה תֹּאמְרוּ?

בַּדִּמְיוֹן תָּעִינוּ, גַּאֲוָה מְעַוֶּרֶת לִמַּדְנוּ

וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הַלּוּבָּבִיצֵ'ר

מָה פְּעַלְתֶּם לְאַחְדוּת הָעָם וְהָאָרֶץ?

מָה תֹּאמְרוּ?

אֶת הָעָם וְאֶת הָאָרֶץ חָצִינוּ 

הִנֵּה הַגְּאֻלָּה חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵיכֶם רַבָּנִים,

שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים

 



8

עכשיו

 

עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מִחוּץ לַזְּמַן

יָדִי הָאַחַת טְבוּלָה בִּשְׁלוּלִית שֶׁל אוֹר

יָדִי הַשְּׁנִיָּה טְבוּעָה בַּחֹשֶׁךְ

פְּרָחִים צְהֻבִּים נוֹפְלִים סְבִיבִי

וְהַתּוֹר קוֹרֵא וְקוֹרֵא וְקוֹרֵא

וְאֵינִי מֵשִׁיב לֹא רוּחַ לֹא גֶּשֶׁם

כִּי אֶת שׁוּלֵי הָעוֹלָם סְבִיבִי אוֹכֶלֶת אֵשׁ


9

ומכיוון

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מַבָּט צוֹרֵב

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מִלָּה שׂוֹרֶפֶת

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַדְּבָרִים כָּלִים

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל מֶחְוָה כּוֹאֶבֶת,

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵין מַחֲזִיר

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם רַעַם

וּמִכֵּיוָן שֶׁהַשְּׂרָפִים בּוֹכִים

וּמִכֵּיוָן שֶׁשֶּׁקֶט עַד עוֹלָם...

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוְּצִים מוּבָן

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּל טַבַּעַת הִיא כְּאֵב

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין בָּרָק אוֹכֵל

וּמִכֵּיוָן שֶׁדֶּמַע נֶאֱצָר מוּצָף בַּלֵּב,

 

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ וְאַף עַל פִּי

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ לַמְרוֹת

וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן אַחַר

הַמְשֵׁךְ לָלֶכֶת, לֶאֱהֹב, לִחְיוֹת...

 

 

אורחים לציטוט:

דילן תומס, ברכט, צלאן, אצ''ג

 

1

דילן תומס כתב את השיר בעקבות דיון עם ידיד (ברט טריק) שבו הוצב האתגר לכתוב על נושא "אלמוות". הידיד כתב שיר עם שורה חוזרת "כי המוות אינו הסוף". דילן תומס כתב בשירו "ולמוות לא תהיה שליטה". במשפט זה תומס כנראה מהדהד זיכרון מתוך האיגרת אל הרומיים של פאולוס פרק ו, פסוק 9. (המוות לא יוסיף לשלוט בו). השיר הודפס לראשונה בשנת 1933 ב- New English Weekly. בשנת 1936 פרסם דילן תומס את ספרו "25 שירים" וכלל בו את השיר "ולמות לא תהיה שליטה". השיר פורסם  מחדש בשנת 1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה וכוחו מאז ממשיך ומתעצם כביטוי לאמונה בנצח רוח האדם והאהבה, כפי שמופיע המשפט בסוף הבית הראשון: "אם כי יאבדו אוהבים לא תאבד אהבה". המשפט הראשון And death shall have no dominion בעברית "ולא תהי למוות ממשלה" נטבע על ידי אהרון אמיר ז''ל והפך לנכס צאן ברזל, ופותח גם את התרגום כאן.

 

ולא תהי למוות ממשלה / דילן תומס  / עברית: ד.מ.

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

גְּבָרִים מֵתִים עֵירֻמִּים הֵמָּה יִהְיוּ לְאֶחָד

עִם הָאִישׁ שֶׁבָּרוּחַ וּבְיָרֵחַ מַעֲרָב;

כַּאֲשֶׁר יְלֻקְּטוּ עַצְמוֹתֵיהֶם נְקִיּוֹת

וַעֲצָמוֹת נְקִיּוֹת יִמּוֹגוּ,

כּוֹכָבִים יִהְיוּ לָהֶם לְמַרְפֵּק וְכַף רֶגֶל;

אִם כִּי נִטְרְפוּ שְׁפוּיִים יִהְיוּ,

אִם כִּי יָרְדוּ תַּחְתִּיּוֹת דֶּרֶךְ יָם מֵחָדָשׁ יָקוּמוּ;

אִם כִּי יֹאבְדוּ אוֹהֲבִים לֹא תֹּאבַד אַהֲבָה;

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

 

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

תַּחַת תַּכְרִיכָיו שֶׁל הַיָּם

הֵם שְׂרוּעִים כְּעֶרְגָּה לֹא תִּגְוַע בְּסוּפָה;

מִתְעַוְּתִים עַל שִׁבְרָם עֵת גִּידִים נִפְתָּחִים,

רְצוּעִים לַגַּלְגַּל אַךְ בִּלְתִּי נִשְׁבָּרִים;

אֱמוּנָה בִּידֵיהֶם תִּתְבַּקֵּעַ לִשְׁנַיִם,

וּזְדוֹנֵי הַחַדְקֶרֶן דַּרְכָּם נֶחְלָפִים;

יִבָּקְעוּ כָּל הַסּוֹפִים בָּם סֶדֶק לֹא נִבְעָה,

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

 

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

לֹא יִצְוְחוּ הַשְּׁחָפִים יוֹתֵר בְּאָזְנָם

אוֹ גַּלִּים בְּרַעַם יִשָּׁבְרוּ עַל חוֹפָם;

הֵיכָן שֶׁפֶּרַח פָּרַח יוֹתֵר פְּרָחִים לֹא יִהְיוּ

לְהָרִים אֶת רֹאשָׁם לְמַפָּץ הַגֶּשֶׁם;

אִם כִּי יִהְיוּ מֻטְרָפִים וּמֵתִים כְּמַסְמְרוֹת,

רָאשֵׁי הַתָּוִים הוֹלְמִים דֶּרֶךְ בַּר חַרְצִיּוֹת;

יֵרְדוּ בַּשֶּׁמֶשׁ עַד כִּי שֶׁמֶשׁ שֻׁבְּרָה,

וְלֹא תְּהִי לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

 

2

כשהרֶשע בא כמו גשם נופל

ברטולט ברכט
מגרמנית: ה. בנימין / הספרייה החדשה

 

כְּאֶחָד הַמֵּבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב לָאֶשְׁנָב לְאַחַר שְׁעוֹת-
       הַקַּבָּלָה: הָאֶשְׁנָב כְּבָר נָעוּל.
כְּאֶחָד הָרוֹצֶה לְהַזְהִיר אֶת הָעִיר מִפְּנֵי שִׁטָּפוֹן: אֲבָל
       הוּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן אַחֶרֶת. אֵין מְבִינִים אֶת דְּבָרָיו.
כְּקַבְּצָן, הַדּוֹפֵק בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית בְּאוֹתָהּ דֶּלֶת שֶׁבָּהּ כְּבָר
       קִבֵּל אַרְבַּע פְּעָמִים: הוּא רָעֵב בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.
כְּאֶחָד שֶׁדָּמוֹ זוֹרֵם מִתּוֹךְ פֶּצַע וְהוּא מְחַכֶּה לָרוֹפֵא:
       דָּמוֹ מַמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּת.

כָּךְ בָּאִים אֲנַחְנוּ וּמְסַפְּרִים שֶׁעָשׂוּ לָנוּ מַעֲשִׂים
       שֶׁלֹּא יֵעֲשׂוּ.

כְּשֶׁסֻּפַּר לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיְּדִידֵינוּ נִשְׁחָטִים בְּהַדְרָגָה
קָמָה זְעָקָה שֶׁל פַּלָּצוּת. אָז נִשְׁחֲטוּ מֵאָה. אֲבָל
כַּאֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ אֶלֶף וְלַשְּׁחִיטָה לֹא הָיָה סוֹף, נָפוֹצָה
הַשְּׁתִיקָה.

כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
       עֲצֹר!

כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
       כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
       עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.

  


3

השיר נדפס ב-1952 בספרו הראשון "פרג וזיכרון". שמעון זנדבנק תרגם את שירי צלאן לעברית והם יצאו לאור בספר "סורג שפה" בהוצאת הספרייה החדשה לשירה 1994. רכשתי, אז, מיד את הספר. "מי שעומד על הראש, השמיים הם התהום שלו" אמר צלאן, שמעולם לא הפסיק לדמם בתנועתו התמידית על פני המרידיאן שנמתח אל עבר הזמן שלפני המלחמה ומעולם לא נמצא שוב. צלאן התאבד בקפיצה לנהר הסן בפריז.

 

פוגת-מוות
פאול צלאן
מגרמנית: שמעון זנדבנק

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם לַיְלָה

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב

כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ

שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר

פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְּחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב

כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית אֲנַחְנוּ כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

 

הוּא קוֹרֵא הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בְּמַלְכוּת הֶעָפָר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ

הוּא שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לַבַּרְזֶל בַּחֲגוֹר וּמֵנִיף בְּיָדוֹ וְעֵינָיו תְּכֻלּוֹת

הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בָּאֵתִים אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הַמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לַמָּחוֹל

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם  וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב

שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים

הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֶת הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

הוּא קוֹרֵא הַאֲפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנּוֹר וְאַחַר תַּעֲלוּ כֶּעָשָׁן בַּאֲוִיר

וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

 

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה

שׁוֹתִים צָהֳרַיִם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

שׁוֹתִים אוֹתְךָ עֶרֶב וָבֹקֶר שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים

הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה עֵינָיו תְּכֻלּוֹת

הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ כַּדּוּר שֶׁל עוֹפֶרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיַּק

אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

הוּא מְשַׁלֵּחַ בָּנוּ כְּלָבָיו נוֹתֵן לָנוּ קֶבֶר בָּרוּחַ

מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים וְחוֹלֵם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

 

זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה

אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית

 

 

יום רביעי, 26 ביוני 2024

השפעתו המשחררת של היופי בתחום הרוח / דברי חכמה של אלברט איינשטיין / ציטטה רחל אליאור

דברי חכמה של אלברט איינשטיין

"לעולם אל תתייחס אל לימודיך כאל חובה אלא כהזדמנות מעוררת קנאה ללמוד ולדעת את השפעתו המשחררת של היופי בתחום הרוח. לשם אושרך שלך ולתועלת הקהילה שבתוכה תעבוד בעתיד."
*
"יש שני דברים אינסופים: היקום וטיפשותו של האדם. ואני לא בטוח לגבי היקום."
*
*
״ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא שלגאונות יש גבולות"
*
"כל עוד נשאר עבדים לאמת, לצדק, ולחירות, נוסיף לייצור הערכים שיסייעו לתיקון האנושות.".
*
"הדבר היחידי שמדען מוכרח לדעת זה מיקומה של הספרייה הקרובה."
*
“שאיפה לחקירה לשמה, אהבת הצדק עד כדי קנאות ושאיפה לעצמאות אישית – אלה הם יסודות המסורת של העם היהודי, שהולידו בי את הרגש, ששייכותי לעם זה היא לי מתנת הגורל… כל זמן שאנו נשארים עבדים נאמנים לאמת, לצדק ולחירות, לא זו בלבד שנחיה כעם העתיק מכל העמים, אלא גם נוסיף כבעבר ליצור על ידי עבודה פורייה ערכים, שיסייעו לתיקון האנושות”.
(מאיר הלל הבן שמאי, איינשטיין, אלברט, האנציקלופדיה העברית, כרך שני, תשי"א, עמ' 995)

דוד מיכאלי - ריכוז קישורים לעבודות


קישור לבלוג "כתוב" – כתיבה ועבודות חזותיות

קישור לתצוגת ספרים – דף הוצאה מנדלי

קישור למוסף תרבות ספרות הארץ – יומן לילות החטופים – מנהרות לילה

קישור למוסף תרבות ספרות הארץ – מסה - בין פוגרום אודסה לפוגרום בארי

קישור למוסף ספרים הארץ – שיר "הילחמו על העוגיות"

קישור ליוטיוב – קינה 710 – מוזיקה וציורים 9:30 דק'

קישור ליוטיוב – "מכיוון" – שירה בליווי מוזיקלי

קישור ליוטיוב – הדרך לשדה בוקר – שירת ההולך במדבר מוזיקה צילום ואנימציה 24 דק'

יום שלישי, 25 ביוני 2024

נפילת המערב - המנון ללייבוביץ / דוד מיכאלי



נפילת המערב - המנון ללייבוביץ

 

וּכְשֶׁהַמַּעֲרָב נָפַל

נָפַל גַּם הַצָּפוֹן

נִשְׁאֲרוּ רַק מִזְרָח וְדָרוֹם

הַמַּצְפֵּן הִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ וְטָבַע

לִיבֶּרָה-מִי נָשָׂא אֶת אָוֶה-מָרִיָּה

חֲזָרָה אֶל צִיּוֹן הַיְּהוּדִיָּה הַקְּטַנָּה

הִיא לָחֲשָׁה בְּאוֹזְנוֹ    ...סִיבֹּלֶת...

הוּא לָחַשׁ בְּאוֹזְנָהּ    ...הַתְמָדָה...

וְהִמְשַׁכְנוּ לַחְתֹּר בָּאוֹתִיּוֹת הַסּוֹפִיּוֹת

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

וְשׁוּב הַמְּעַרְבּוֹלוֹת שֶׁבַּיָּם

אֶת הַשְּׁאוֹל לְמַעְלָה מוֹשְׁכוֹת

וְשׁוּב הַגַּלִּים שֶׁבַּדָּם

פּוֹרְצִים מִבָּתֵּי הַתְּפִלּוֹת

הוּא לָחַשׁ בְּאוֹזְנָהּ אַל תַּבִּיטִי מִזְרָחָה

פֶּן תִּהְיִי לְאֶבֶן חָאקִי גַּרְעִינִית

הִיא לָחֲשָׁה בְּאוֹזְנוֹ אַל תַּבִּיט דָּרוֹמָה  

פֶּן תִּהְיֶה לְחוֹל-דָּם וְאָבָק

נֵלְכָה לְפִי הַכּוֹכָב בָּאוֹתִיּוֹת הַסּוֹפִיּוֹת וְנַגִּיעַ

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה

 

הִיא לָחֲשָׁה בְּאוֹזְנוֹ בְּמִנְהֶרֶת הַלַּיִל:  

אִמּוֹתַי הֵן רָחֵל וְלֵאָה וְרִבְקָה וְשָׂרָה

וּבֵינִי לְבֵינְךָ יֵשׁ בְּאֵר מְכֻסָּה

עִם גְּוִילִים וְצִנַּת עֲצָמוֹת

לְהָבִים שֶׁל דָּמִים תִּקּוּנִים שֶׁל חֲצוֹת

וּכְסוּפִים יְלָדַי עַל צְלַבְסַהַר מְחוֹג הַשָּׁעוֹת

הוּא לָחַשׁ בְּאוֹזְנָהּ

וּבֵינִי לְבֵינְךָ אֲצַיֵּר אֶת הָאוֹת

כִּי לְפִי הַכּוֹכָב וְהָרוּחַ

נַמְשִׁיךְ וְנֵלְכָה בָּאוֹתִיּוֹת הַסּוֹפִיּוֹת וְנַגִּיעַ

אֶל מַּצְפֵּן הַר סִינַי וְהַר הַמּוֹרִיָּה



המנון ללייבוביץ A Canticle for Leibowitz  הוא רומן המדע הבדיוני של וולטר מילר, התפרסם ב 1959 ועוסק בסוגיות שימור הידע המדעי במנזר ע''ש לייבוביץ בעולם לאחר שואה גרעינית.


נפילת המערב" מאת אוסוואלד שפנגלר, פורסם בשני כרכים בין השנים 1918 ל-1922. (בתום מלחמת העולם הראשונה). שפנגלר רואה את ההיסטוריה כאורגניזם חי, דוחה את התפיסה הקווית: עתיק -  ימי הביניים מודרני, ומציע מבט מבני של שמונה תרבויות-על עצמאיות גדולות, בהן התרבות המצרית, ההודית, הסינית, הקלאסית-יוונית והתרבות המערבית כאשר כל אחת מהן עוברת שלבים של ילדות, נעורים, בגרות, זיקנה ומוות לאורך כ-1,000 שנים. הוא מבחין בין שני שלבים: הראשון הוא תרבות (Kultur) - שלב הילדות והבגרות של החברה המתבטא באמנות, פילוסופיה ואדריכלות. השלב השני הוא ציוויליזציה (Zivilisation) - שלב הזיקנה והמוות המתבטא באובדן הנשמה. אמנות מוחלפת בהנדסה, מופיעים כרכי ענק (מגאלופוליס), והחברה מתמקדת בכסף, טכנולוגיה, פוליטיקה כוחנית ושעשועי המונים. לטענתו החל מהמאה ה-19 התרבות המערבית האירופית-אמריקאית נכנסה לשלב ה"ציוויליזציה" ומנבא שבמאות הבאות המערב יחווה שקיעה רוחנית, אובדן הדמוקרטיה לטובת שלטון כוחני וקיסרי, ושלטון של הון ומכונה, עד לדעיכתו וסיומו.




The fall of the West – A Canticle for Leibowitz

 

And when the West fell

The North fell too

Only East and South remained

The compass capsized

on its side and sank

Libera me carried Ave Maria

Back to Zion, the little Judean lass.

She whispered in his ear ...Endurance...

He whispered in her ear ...Perseverance...

And we continued to row through the Final Letters

By the compass of Mount Sinai and Mount Moriah.

 

And when the compass fell,  

They came, they came,

And I said...

You shall not pass!

 

And again, the whirlpools in the sea

Pull the Inferno upward  

And again, the blood waves  

Burst from the houses of prayer

He whispered in her ear: Do not look Eastward

Lest you turn into a nuclear khaki stone

She whispered in his ear: Do not look Southward   

Lest you turn into gore, sand, and dust

Let us go by the star of the Final Letters

By the compass of Mount Sinai and Mount Moriah.

 

And when the compass fell,  

They came, they came,

And I said...

You shall not pass!

 

In the night tunnel She whispered in his ear:

My Maters are Rachel and Leah and Rebecca and Sarah

And between you and me lies a sealed well

With parchment scrolls and chill childhood bones

Blades of blood, rectifications of midnight

And my children yearn on a crescent-cross clock hand

He whispered in her ear:

And between you and me I shall mark the sign  

For by the David star and the wind

We shall keep walking through the Final Letters

By the compass of Mount Sinai and Mount Moriah.

 

And when the compass fell,  

They came, they came,

And I said...


יום שלישי, 18 ביוני 2024

מעברים ושינויים / בית הסופר / הקראה

 מעברים ושינויים

דוד מיכאלי

 

 

מלגה לגלות

 

Q

הֵיכָן שֶׁמִזְוָדוֹת נוֹפְלוֹת עַל צִדָּן וְנֶעֱלָמוֹת

מֶרְחָב גָּדוֹל מִסְתַּמֵּן לְאִטּוֹ

הֶעָבָר בִּלְתִּי צָפוּי

שׁוּב

לְפִיכָךְ:

הַוַּעֲדָה לִקְרוּאָסוֹן שְׁקֵדִים וְאֵרוּעִים מוֹחִיִּים

מַזְמִינָה לְהַגִּישׁ מֻעֲמָדוּת

לְקַבָּלַת מִלְגָּה לְגָלוּת

מֻזְמָנִים פְּלִיטֵי שָׁחֹר לָבָן

מַסְכִּימִים כְרוֹנִיִּים עִם צִפִּיָּה לְנֶפֶץ פִּתְאוֹמִי

מְאַבְּדֵי פֵּשֶׁר אֵיבָרִים וְקוֹל

גַּנָּבֵי מִזְוָדוֹת מִלִּים תְּלוּיִים לְמֶחֱצָה

נִמְנָעִים מִדֵּעָה וְשׁוֹמְרֵי מִסְרוֹנִים

יֵשׁ לִשְׁלֹחַ יְמֵי עֳתָקִים הַכּוֹלְלִים   

קוֹרוֹת לְלֹא קִירוֹת

לְפָחוֹת צֹמֶת מִתְנוֹעֵעַ אֶחָד 

רְשִׁימַת סְדָקִים מוּכָחִים.

עֲדִיפוּת לְבַעֲלֵי תְּאָרִים לְמַחֲנוֹת,

לִבְתוּלִים קְבוּעִים, לִזְנוּת,

לְהַפְנָיַית מַבָּט, לְהִתְעַלְּמוּת

יֵשׁ לְצָרֵף מַצְפֵּן זִכָּרוֹן בְּקֻפְסַת עָשָׁן קְלָסִית

רֵיחַ לֶחֶם אָבוּד וּנְשִׁירָה אִלֶּמֶת שֶׁל גָ'קָרַנְדָּה

בִּרְשִׁימַת הַמַּמְלִיצִים יֵשׁ לִכְלֹל אֶת הַדְּמוּת הָאַחַת

אֵלֶיהָ אַתָּה כּוֹתֵב

Q

אִם כִּי וְכוּ' וְכוּ' - מְיֹעֶדֶת לְכָל הַמִּינִים

 

 

 

 

 


 

רגע מעבר

 

רֶגַע הַמַּעֲבָר

דְּאִיָּה וְשֶׁקֶט

מֵאָחוֹר קוֹל סְלָעִים

לְפָנִים רַעַשׁ אֲדָמָה

הָעֹמֶק הוּא

נֶחָמָתוֹ שֶׁל הַשֶּׁבֶר

 

 

 

 

מקום

 

מָקוֹם

אֶרֶץ שֶׁנָּסְעָה הָלְאָה

מִתְרַחֶקֶת אַט

מִשְּׂפַת הָאֵם

שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי עוֹמֵד

תַּחְתַּי

סִרְטֵי מַיִם וְאָבָק

מְצַפִּים תְּהוֹם

שֶׁבָּהּ נוֹלַד רֶגַע רֶגַע

אוֹקְיָאנוֹס חָדָשׁ

 

 

 

תכונת הכמיהה לבחירה מחדש

 

הָאֵין אָנוּ חוֹתְרִים לְהַגִּיעַ אֶל אוֹתָהּ צֹמֶת שֶׁל אֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁחָלַפְנוּ בָּהּ? הָאֵין אָנוּ כְּמֵהִים לַחֲזֹר בִּזְמַן כְּדֵי לְשַׂחֵק מֵחָדָשׁ וְלִבְחֹר מֵחָדָשׁ? לְתַקֵּן? אוֹ לְפָחוֹת לִבְחֹן אֶת בְּחִירָתֵנוּ הַהִיסְטוֹרִית?  כִּבְרִיּוֹת הַיְּכוֹלוֹת לְסַפֵּר סִפּוּר וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל עֲבָרֵינוּ, קִיּוּמוֹ שֶׁל הַמֶּרְחָב, אוֹ הַנָּתִיב, שֶׁלֹּא בָּחַרְנוּ בּוֹ, עֲדַיִן תָּקֵף, לְפָחוֹת בְּזִכְרוֹנֵנוּ, וְכָךְ גַּם אֶפְשָׁרוּת הַבְּחִירָה הַמַּמְשִׁיכָה לְרַחֵף סְבִיבֵנוּ לְתָמִיד, בְּשֹׁבֶל הָאָרֹךְ אוֹ בַּעֲנָנִים שֶׁל זִכְרוֹנֵנוּ, הַאִם בָּחַרְנוּ נָכוֹן אוֹ הַאִם נָטִינוּ אוֹ הֻטִּינוּ. תְּחִלַּת הַפְּעֻלָּה הִיא גַּם תְּחִלַּת תִּקְתּוּקוֹ שֶׁל הַזִּכָּרוֹן. הָיָה, יָכוֹל הָיָה שֶׁלֹּא לִהְיוֹת, הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת אַחֶרֶת.

הָרָצוֹן לְקַבֵּל הִזְדַּמְּנוּת לִבְחִירָה חוֹזֶרֶת הִנּוֹ חֵלֶק מִתְּכוּנַת זִכְרוֹנֵנוּ, מֵאֱנוֹשִׁיּוּתֵנוּ. לַבְּחִירָה שֶׁנָּטַלְנוּ בְּשִׁיטוּט הַקִּיּוּמִי שֶׁלָּנוּ, הַכּוֹלֵל הִקָּלְעוּת לְמַצָּבִים פּוֹגְעִים שֶׁאֵינָם מֻזְמָנִים וְאֵינָם נִשְׁלָטִים, יֵשׁ מַשְׁמָעוּת אִישִׁית שֶׁל גּוֹרָל, הִתְמוֹדְדוּת וּנְטִילַת אַחְרָיוּת. וּמִכָּאן שְׁמוֹנַת הַמַּשְׁמָעוּיוֹת הָרִגְשִׁיּוֹת: זַעַם, נְקָמָה, יֵאוּשׁ, אַשְׁמָה, בּוּשָׁה, חֲרָטָה, צַעַר, גֹּעַל, הַנּוֹבְעוֹת מִסּוֹפִיּוּת הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַרְנוּ, אוֹ שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֵינוּ, בִּנְקֻדָּה כָּלְשֶׁהִי בַּזְּמַן, רֶגַע שֶׁאֵינוֹ קַיָּם יוֹתֵר וּלְעוֹלָם לֹא יַחֲזֹר. 

"אִם, רַק, אָז", אֵלּוּ הַבִּטּוּיִים הַמַּצָּבִיִּים וְהַסִּבָּתִיִּים הַמְּלַוִּים אוֹתִי יַחַד עִם נְתִיבָה הַנִּמְשָׁךְ שֶׁל הַבְּחִירָה וּמְעַבְּדִים אֶת הַמֶּרְחָב הָעִלָּאִי שֶׁל רָצוֹן, כַּוָּנָה, מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּר. מִכָּאן נִגְזָרוֹת הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַהִסְתַּבְּרוּתִיּוֹת שֶׁל הַתִּקְוָה, הַתִּקּוּן, הַפִּצּוּי, הַהַשְׁלָמָה, הַמִּתְנַתְּקוֹת מִן הָאִחוּז הַמַּכְאִיב שֶׁל "אִם, רַק, אָז", וּבָזֹאת הֵן אוֹחֲזוֹת בְּמֵמַד שֶׁל הַחְלָמָה.