שיר אהבה
באר בלי מבקרים הומצאה באזור, התחפרה כמעיין השתדרגה, החלה להידמות למוח שטרם התבגר סופית. רק בו היה פיתוי, וקרקעית תשוקה,
ודלי מלא נכרך.
עכשיו, השכם אני זקוקה לה, שתשלוט בי, בעוז המיותר שתכליתו חירות, ולוגיקת שירות.
בהפתעה, ובשונה מהרגלי שכונה,
חולמת מבטיחה באר, פיתוי להשתחוות לזר,
לשתות מלא מובן, לסתור את כל השאר.
משום שאלוהים כמשורר נספה אחרי השואה,
שקופה כאל שקטה נולדתי בקריאתי שירה ופיסיקה,
רואה בחלקיק הקווזי-קווארקי סיבות לאהבה.
בהוראת אהבתי לילדים קטנים, והם גדלים מהר מבלי לשכוח את הסיבות לכך,
שחשובים היו לי הם מכל,
נואמת הבאר ודלי.
למי?
היות ומים אפלים עומדים לנצח,
אני לבד נוטלת את ידיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה