שוב ושוב נוטה מהמסלול
השבילים כה יפים, מפתים, מחשמלים
ואין העדפות
רק רצף אירועים
וכל אחד לוכד הווה משחרר
בידיעה אחת
משלימה פליאה בשכחה מביכה
מתפעמת מהמופע הקצר והמושלם
של אין זיכרון.
ואז נזכרת
שבמרחב שבחיקו אני מונחת
נוצק ערפל
ושאני אמורה
לעמוד על טיבו ההזוי
כי תוכו רצוף אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה