באותה שלמות
הגלויה רק לרוח
ממלון אורחים - הכל דרך
ובמדבר הזה הזמן הוא בן-חורין,
מעשה להטים של רוח קדים.
על פיגומי מילים טיפסתי אל מגדל
המרחב פרוע, יישות גָלית בוהקת
ללא קצה
וכוחה במה שאין בה.
מבטי צל
ללא כתובת
מעטפה לבנה ריקה
נישאת על-ידי דבר
וסמל צבי.
כמה מצועפת אנטוורפן
אורותיה אפלים, לחים, רחוקים
היציאה לגלות הכרחית
שהרי געגוע
הוא שמי ערב יורדים, יד רועדת,
טירוף של עיר אחרת ודיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה