שירי בראשית / שי גטריידה

איציק פטיש / דרך בפרדס / כרכור 2008

1

ובתוך נהר הלילה העושה זרימה איטית,
כמעט עומדת, כמעט לא מורגשת,
כמעט לומר – חושך נִקוֶה; חושך לא ניבדל (מן השמים מעל)- - -
חושך על ראשי הגבעות ובעמקים ובוואדיות
חושך על מסדי הסלע המונחים שכבות,
ועל האבנים המוטלות בשדות.

חושך בעשבים ובקינים ובמאורות,
חושך בזרעים בעֻבָּרים ובפטמות,
חושך מתכווץ בשבלול – ומתפשט בעכביש קורים ומלכודות

חושך בסדקים
וחושך בקירות,
חושך בתעלות באגנים ובבורות.
חושך במשקוף
וחושך במזוזות
ואוחז בזיזים ונוטף בפותות.

חָלק באישון חָלק –
תמיהה לא תעיר תימהון,
מילה לא תדחק אל מלמול,
בכי לא יפצע מניגון –
חושך לוֹעֶה תהומות בגרון.

מוּסָף:
ופתאום - !
גבות רצים – חום זהוב אפורים,
רגלים דקות, עכוזים נמוכים –
והזנבות ממריאים !
עֲקוּשים!
עֲקוּשים!
פושטי במִקְשוֹת – פרוּשֵי בָּעִיִים.
התנים חזרו ! התנים חזרו ! התנים חזרו !
------------------
ואין יהי – וְ - - -

2

בראשית היו הצירים
אבל קודם היו רַחמים רוחפים –
בחושך עלוב
ושקט על פני –
תהום

ויאמר הרַחמים:
כל כך אנחנו סתם
וריק,
וחסרים –
צַיֵיר, וָלא אהיה מיותרים - !
יהי איתנו רְחמים
ויהי הרְחמים.

ופעימת רְחמים חשוכים
(עדיין)
כבר הייתה נרגשת
והמייתן - - -
ושקיקתן - - -
סבכי שָני עורגת
בניחוחות חֲריפִיִים ובטעמים עוקצניים
פקעי ורוד מן השחור - - - עורכת.

רַחמים בשערי רְחמים. רַחמים יוצאים ובאים
רַחמים מביא – ובאכזרי רַחמים מוציא.
צדק ממוזג. וחסדים. רַחמים מניחין בִּרְחמים.
יוצרים בִּתפילין. ובאין תפילין יוצרין.
מהַוִין עושין מולידין. אין שומרין נרתעין נסוגין
פוחדין. אין פוחדין.
נמוגין. אין נמוגין.
בין יודעין ובין אין יודעין.
בין צודקין ובין אין צודקין.
משתוקקין.
משתוקקין.
לפורקני זורעין קוצרים לעֲצבִּים.



3
עצבונות למראית,
פסיעה,
עירומה כְּתינוק
כנחש יחפה

והיחף – יחף להיזכר
הוא אל יַחפותיו יֵרֵד
ועירומן בזרת ילטף

והיחף - לומד להתהלך
אליו לא יוּשַב
ועין רחבה הוא ישיט עֵר

והיחף מוּתר להתפתל
ואם יִרְאה
לא בְּחֵמָה יאכל את עשב השדה.

עצבונות למראית
פסיעה
לאַפַּיִם זעה רכה.


4

שתיקה
איך אפשר במילה

אִוְשַת נחיריים דקה
אבן קרה חמה קרה
הבוקר הזה הבוקר הבא

בחוט דק לשמים ילד קושר טַיַארָה
ילדה מודדת שמלה
עבים
דקים
רושמים
כִּבְשוֹנוֹת
אחדים
נמסים
סימני
משיכה.