נניח שאתה ממהר
לפגישה. נניח שאתה ברחוב בעיר. נניח שזו תל אביב וזהו יום חם בסוף הקיץ. נניח שזה
רחוב לה-גרדיה ואתה בתור לפני האיילון. הרדיו מפטפט, החלון של הרכב תקוע, המזגן
אינו עובד. מנוע האוטובוס לידך רועם פנימה ואתה מזיע וממהר אבל אתה בתור. ואז אתה
רואה את זה. אתה רואה על עמוד תאורה גבוה, מימין, הראשון שעל הגשר, צל. אתה רואה
אותו בגלל שהוא זז. ואז אתה לא רואה כלום אלא רק צל נע, ממריא במעלה עמוד התאורה
הגבוה, מואר בשמש קשה של שתים עשרה שלושים וחמש של עשרים ושבעה באוגוסט אלפיים
ושתיים. עיניך לכודות, נוסקות איתו בלי קול ושם למעלה עיניך והצל הרץ מתנגשים כמו
ירייה מדויקת עם עורב אפור שנוחת בחטף על צילו הנמוג ומביט לבדו אל מרכז עיניך.
האדום ברמזור התחלף, דם בזווית שפתיך היכן שנשכת אותן, והמכונית שלך נגרפת עם
התנועה מתחת לשמש מתחת לעורב המתבונן מראש העמוד.
עכשיו נניח שאתה
ברחוב קטן על צלע גבעה, ונניח שברחוב יש בתים מטופחים עם חניות פרטיות. נניח שאתה
גר שם ואתה עומד בפתח הכניסה לבית. הפתח מרוצף אבן חברון שטוחה ומצידי הפתח המוצל
יש שיחים ירוקים בהירים עם פרי זעיר כתום באשכולות והשיחים מעוצבים בגיזום. נניח
שעכשיו צהריים. נניח שמכונית מסחרית רועמת במהירות מופרזת במעלה הרחוב הקטן ונניח
שאתה שומע קולות של ילדים מגן שנמצא במורד הרחוב. נניח שאתה נמתח למראה המכונית
הדוהרת. נניח שהמכונית כמעט חולפת על פניך וראשך סב בעקבותיה ואז אתה רואה את זה.
אתה רואה את החתולה השחורה שזינקה לחציית הכביש, החמיצה את התזמון והיא מתנגשת
בגלגל או מקבלת חבטה שנשמעת באוזניך כירייה ואז אתה לא שומע כלום חוץ מהצליל שאתה
יודע שהוא כבר אינו קיים אבל הוא ממשיך להיווצר בזיכרון המיידי שלך. נניח שאתה
רואה את החתולה בזינוק שהופרע, עפה סמורה וקשויה אל צד הכביש ואתה יודע היטב שהיא
כבר מתה אבל היא מחזיקה על רגליה את כל גופה המת רק בהחלטה שאתה רואה בעיניה
הלטושות והיא ממשיכה לרוץ. אתה חושב על אקדוחן שמתאמץ למות בעמידה ועל סמוראי מסרט
שמתבונן בלהב נוצץ ועל כוכב נופל שראית בלילה אחד במדבר. נניח שאתה רואה דם מתחיל
לבצבץ מפיה כשהיא טסה. נניח שהיא רצה במשך שנים עשר מטרים מידיים, חסרי צל וחסרי
זמן, מחזיקה את גופה בהחלטה ברורה מאוד, שומרת עליה כאוצר, רדופה. נניח שהיא
מוארת. נניח שאתה רואה בעיניה היודעות הכול עכשיו, שגם אתה הצופה כלול שם, ואתם
מגיעים אל משטח הבטון המשופע של החניה הפרטית של הבית הפרטי שממול, ואז, על המשטח
משיג אותה פתע צל, והגוף שמת מיד לפני נצח ושנים עשר מטרים נופל על צילו הנמוג תחת
צידו הימני, פרווה שחורה, ולא זז יותר. נניח שהדבר היחידי שזז עכשיו זה טיפות הדם
שמטפטפות מפיה ששיניו חשופות במאמץ וחניכיו ורודים שחורים ונקוות לאט על הבטון
האפור. נניח שאתה שומע זבוב. נניח שאתה צריך עכשיו ללכת לקחת את הילד שלך מהגן.
עכשיו נניח עוד
משהו. שאתה נמצא על ספינת נהרות מרקיבה והאוויר סביב חם ולח. גשם יורד מפעם לפעם.
נניח שאתה כבר כמה ימים על נהר ענק שמימיו מלאי סחף ולפעמים אינך רואה את חופו
הנגדי וזה נראה כמו מדבר ישר. נניח שהמים חומים בהירים ואי אפשר לראות דרכם דבר
אלא אם כן עולה משהו שחור החוצה ושוקע חזרה. נניח שאתה מזיע ומלוכלך ואתה שוכב
בערסל לא נוח כבר יום רביעי וחולם על ניקיון צונן ומים שאינם מי גשם חם ונהר. נניח
שהדבר היחידי שאפשר לאכול זו חתיכת בשר מחצי פרה שתלויה בחום וזבובים על קרס חלוד
בחרטום הספינה. נניח שכולם מדברים בשפה שאינך מבין ומעשנים. עכשיו, נניח שנמצאת
אתך בחורה קנדית דקה עם שם אירי בעל שלושה חלקים והיא אינה מרגישה טוב בכלל כי היא
שיכורה וכועסת מאוד ואתה עייף מאוד. עכשיו ניגש אליך איש רזה וחום לבוש סחבות והוא
אומר לך משהו עוד פעם ועוד פעם ואתה מבין שהוא מדבר על נהר. ואז אתה רואה את זה.
הגדה הימנית מסתיימת ונהר צל גדול כמו לילה מופיע מימין וכמעט לא רואים את הגדה
המרוחקת שלו. והנהר החדש הוא כהה והמים שלו צלולים בלי סחף ויש בהם עלים כהים ואי
אפשר לראות את הקרקעית כי המים העמוקים למטה שחורים לגמרי. נניח שאתה והקנדית ועוד
אנשים מתרחצים עכשיו במים האלה שאין להם קרקעית והספינה ממתינה לכם כמו ענן מתפורר
מעל העומק ואתה דואג לארנק שלך. ונניח שהמים האלה שנוגעים בנהר שבאת ממנו אינם
מתערבים בו בכלל. נניח שאתה יכול לשחות מצד לצד של הבהיר והכהה עד שאתה מסתכל למטה
אל הצד הסמיך שיורד כמו קיר נמשך של ערפל חום אטום במים הצלולים הכהים אל מקום
שחור בלי סוף. נניח שאתה רואה שם צל נע בתוך הקיר ואחר כך בתוך השחור השקוף או
שנדמה לך ואתה עולה מיד אל הספינה המרקיבה, מצד הצל שלה, מושך אחריך את הבחורה
הקנדית החולה. והנסיעה אחר כך במשך שעות רבות היא נסיעה על להב שצידו האחד בהיר
וצידו השני כהה עד אשר הם מתחילים להתמוטט ולהתמוסס אחד לתוך האחר. נניח שאז, לפני
שאתם מגיעים לעיר גשומה על אי באמצע האוקיינוס הזורם שמורכב מבהיר ואפל, אתה נרדם
בערסל.
גבעתיים, ספטמבר
2004
http://www.haaretz.co.il/literature/1.1003069
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה