פי בפיך / נטלי גוטמן
פי בפיך
וכתבתי הכול, שתרגיש, באותה דרך
חוזר הניגון, גוף הוא שדה פתוח, מורם לרגע קיומו,
רואה נפש סלעית, ובגופו לומד פילוסופיה.
שכיעורה חירב את המאה ה- 20,
לא רוסיה הנגמרת ב- 2022,
נפש נכנסת לכיתה של סוף העולם,
עיוורת מאהבה, לא בבגדי אבל, "אני ואתם הרגנוהו", ולא נמחק חירותכם.
במשפט תכרע,
כאישה בפני גוף הרבים "הקדמתי לבוא
טרם המעשה"... ראשי שבחבל תלייה, לא שלי,
בידי פנס אלוהים מת אחריי, פניכם עכשיו לכם.
בני לוויה משוטטים סביבי מבלי דעת,
עכשיו נוחו לכם, הפנס בעידן המילים,
לא תינטשו שקטים כפילוסופים,
שימו אותי בפה, תרגישו איך
אתם באים,
ואחד שהוא שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה