ביישנית פראית אחותך / נטלי גוטמן
ביישנית פראית אחותך
כאשר יזיזו כישרון מענג לצדדים,
בתעלות ימצאו אותי, מלמעלה יביטו מפחדים
שאמשיך ללכת, איתם או בלעדיהם,
הרסני משקל הכיפה עליי,
גם גביעי הגלידה וגם הזבל אלמותיים בכיפה,
ומולכת ללא תקנה גבירתי הביישנית עם דמעות האבן, תמיד בוורוד,
בעיקר ברחוב, בעוד עממיים קולות האהבה אליה: - תכשיט! - איזה בובה! - פה לנשיקות! - הייתי שותה אותך כמו ענבים!..
היא קלטה את הקולות כפגיעה פיזית. ביטוים שזיהמו כי פגעו באבי, הערך המרבי של גופה היה
שייכותו לאבי, והיא הגנה עליו
מפני אחרים
ככלבה מגנה על רכושו של אדון,
עיניה היו מושפלות, לא משום ענווה
אלא בגלל ביישנותה הפראית הלא מנוצחת
שיכלה גם להיראות כהתנשאות" (על פי אלזה מורנטה, "ארצ'לי", 2003). והיא טיפסה על העץ
ללא כיסוי מפני קניבלים אוכלי השורשים,
רכה כקמע אכיל.
שמוטה אל העומדים על כדור לא מתגלגלים,
והמגולגלת לא אחת, איננה צל
בצעדת מותכם.
אתם לבד. שכינה הרי אחותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה