.jpg)
הצפרדע המקפץ ממחוז קלאברס
מאת: מרק טווין
מאמריקאית: נחום כהן
לכ' מר ווארד, כאן
אדוני היקר,
ביקרתי אצל סיימון וויילר הפטפטן הטוב, והתענינתי בדבר חברך לאונידס וו. סמיילי כפי שבקשת ממני, ואני מצרף כאן את התוצאה. אם תוכל ללמוד מכך דבר מה, יבושם לך. מקונן בי חשד נסתר שהאיש שלך, לאונידס וו. סמיילי, אינו אלא אגדה, שאתה מעולם לא הכרת דמות כזו, ורק תכננת כך, שאם אשאל בדבר האיש הזה את סיימון ווילר הזקן, הדבר יזכיר לו את ג'ים סמיילי המפורסם שלו והוא יתפנה אלי וישעמם אותי עד מוות עם איזה סיפור זכרונות ארוך ומעייף מאד אשר יהיה עבורי חסר ענין לחלוטין. אם זאת עיקר תכניתך, מר ווארד, תשמח לדעת כי הדבר הצליח.
מצאתי את סיימון וויילר מנמנם בנחת ליד התנור, סמוך לבר, במסבאה עלובה במחנה הכורים העתיק בשם 'בומרנג', ונוכחתי לדעת שהוא שמן וקרח, בעל הבעת רוך ועדנה מזמינה על פניו השקטים והנינוחים. הוא קם וברך לשלומי. אמרתי לו שידיד שלח אותי לבדוק את תולדותיו של חבר ילדות יקר בשם לאונידס וו. סמיילי, הכומר לאונידס וו. סמיילי, צעיר בשרות הכנסייה, עליו נודע שהיה גר בעבר בכפר ה'בומרנג'. הוספתי שאם מר וויילר יכול לספר לי דבר מה הודות הכומר לאונידס וו. סמיילי, אהיה אסיר תודה.
סימון ווילר הדף אותי אל פינה בחדר וחסם את דרכי בעזרת הכסא שלו – ואז הושיב אותי ופרס מונוטונית את המעשה המגיע כאן כהמשך לקטע הנוכחי. הוא לא חייך לרגע, לא קימט פניו, הוא לא שינה את הצליל הנמוך אליו כיוון את קולו למן המשפט הראשון, לא הסגיר רמז כלשהו להתלהבות – אבל לכל אורך המעשיה האינסופית הזו היתה לו נימה מרשימה של רצינות ואמינות, הוכחה ברורה כי הוא רחוק מכל מחשבה שיש דבר מה מגוחך או מצחיק בסיפור והחשיב אותו כמעשה רציני באמת, העריץ את שני הגיבורים שלו כאנשים גאוניים מעבר לכל דמיון, בעיקר בקשר לדיוק מעשיהם. מבחינתי, מראהו של אדם המנווט בשקט מופתי לאורך מעשה אבסורדי ומשונה כל כך מבלי לחייך אף פעם, היה זה דבר עילאי וחסר שחר בו זמנית. כפי שאמרתי קודם, ביקשתי ממנו לספר את כל מה שידע על הכומר לאונידס וו. סמיילי, והוא השיב כאמור. הנחתי לו להתנהל בדרכו הוא, ולא עצרתי בו אף פעם:
"היה כאן בחור בשם ג'ים סמיילי, בחורף של 49' או אולי זה היה האביב של 50' – אני לא זוכר מדויק, אבל משהו עושה לי לחשוב שזה היה האחד או השני מפני שאני זוכר שהארובה הגדולה לא הייתה גמורה כשהוא בא למחנה. בכל מקרה הוא היה אדם הכי משונה בסביבה מפני שתמיד הימר על מה שלא יהיה, אתה מבין, אם הוא היה משיג מישהו שיהמר על הצד ההפוך, ואם לא, היה מחליף צד, כל מה שסיפק את הצד השני בהימור היה טוב בשבילו וכל עוד היה משיג הימור, הוא היה מרוצה. גם לא משנה איך, הוא היה גם בר מזל – מזל לא רגיל, היה יוצא מרוויח כמעט בכל פעם. הוא היה תמיד מוכן ומזומן לבוא המזל, ולא היה אפשר להגיד משהו על איזה דבר אחד, מבלי שהוא לא יציע לך הימור על ההפך מיד. הבחור הזה היה מוכן להיות בכל צד שלא יהיה, תמיד, כמו שאמרתי לך.
אם היה מרוץ סוסים תמצא אותו שמה מלא או אולי מרוקן, בסוף. אם היה קרב כלבים – הוא היה מהמר, אם היה קרב חתולים למשל, הוא היה מהמר שמה גם כן, ואפילו אם היו שתי צפורים יושבות, נגיד, על גדר, היה מהמר מי תעוף ראשונה, ככה גם בכל חגיגת אספה של דת שתהיה במחנה, אם היה נוכח שמה, היה שם כסף למשל על הכומר פארסון כטוב מכולם, כי אותו הוא החשיב למטיף המעולה בסביבה, והוא באמת היה כזה, וגם בן אדם טוב. וגם אם הוא היה רואה ג'וק מתחיל לצעוד לאן שהוא, היה מהמר כמה זמן ייקח לו להגיע לאן שהוא פנה להגיע, ואם אתה היית נגדו, היה עוקב אחרי הג'וק הזה עד למקסיקו ומוצא לאן הוא הלך וכמה זמן היה בדרך לשם. הרבה מהבחורים פה ראו את הסמיילי הזה ויגידו לך עליו. הוא, לא איכפת היה לו מכלום, היה מהמר על כל דבר, והוא גם היה הבחור הכי מוזר. אשתו של הכומר פארסון פעם הייתה חולה מאד, ומשך זמן ארוך, ונראה שהם לא יצילו אותה, אבל בוקר אחד בא הכומר וסמיילי שאל איך היא, והוא ענה לו שהיא הרבה יותר טוב, ברוך האל ברחמיו האין סופיים, וגם משתפרת כל כך מהר שעם ברכת השמים היא עוד תבריא, וסמיילי לפני לחשוב הרבה, אומר: "אז טוב, אני אסכן כאן שנים וחצי דולר, שהיא לא, ובשום אופן".
הסמיילי הזה היה לו סוסה – הבחורים קראו לה 'אסון ברבע השעה', אבל זה בצחוק,
אתה מבין, מפני שמובן שהיתה יותר מהירה מכך– והוא נהג להרוויח עליה כסף, על הסוסה,
למרות שהיתה איטית ותמיד עם אסטמה או חום או רעבה, או משהו כזה. הם היה נותנים לה
מאתיים או שלוש מאות מטר להתחיל, ואז עוברים על פניה, אבל תמיד בסוף הקצה של המרוץ
היא הייתה נרגשת בייאוש כאילו, ומתחילה לבעוט ולקפץ מעלה, לפזר רגליים סביב,
לפעמים באוויר, ולפעמים לצד אחד בין הגדרות, ו
והיה לו גם גור כלבים בולדוג, להסתכל היית חושב עליו הוא לא שווה סנט אחד, רק טוב לו לשבת ולהיות מסכן, מחכה לצ'אנס לגנוב משהו. אבל איך שהיו שמים עליו הכסף הוא היה נהיה כלב אחר, לסת תחתונה בולטת כמו הגשר של אנית קיטור, והשיניים שלו ניתגלו והבריקו פרא כמו מתוך תנורי ההסקה. ונגיד שכלב ניגש אליו ויתקוף אותו ויזרוק אותו מעל לכתף פעם פעמיים, ואנדרו ג'אקסון, זה היה השם שלו של הגור הזה, אנדרו ג'אקסון עשה כאילו הוא ממש מרוצה, ולא מחכה לשום דבר אחר וההימורים הוכפלו ושוב הוכפלו בצד השני, כל הזמן, עד שהכסף היה כולו על השולחן, ואז באופן פתאומי הוא תופס את הכלב בפרק הרגל מאחור וקופא ככה, לא לועס, אתה מבין, אלא רק תופס ומחזיק עד שהם הורידו את הדגל, אפילו אם זה לקח שנה שלמה. סמיילי יצא תמיד מורווח על הכלב הזה עד שיום אחד הוא שם אותו בקרב כנגד כלב בלי רגליים אחוריות בכלל, מפני שהן נחתכו במשור סרט, ואז אחרי שעבר זמן וכל הכסף היה בחוץ, הוא בא לתפוס את התפיסה החביבה עליו, וראה מיד שעבדו עליו, והכלב השני עכשיו ידו על העליונה, כמו שאומרים, והוא נראה מופתע ואח''כ כאילו מפוחד ולא ניסה לנצח בקרב ובכלל היה בשוק רציני מאד. הוא הסתכל על סמיילי עם מבטו, כמו להגיד שליבו נשבר, ושזה באשמתו להציב כלב שאין לו רגליים אחוריות שאפשר לתפוס אותן, מה שהיה הסידור שלו בכל קרב, ואז הוא הלך וצלע קצת הצידה, נשכב ומת. זה היה גור טוב האנדרו ג'אקסון הזה שהיה זוכה בשם מכובד לעצמו אם היה נותר בחיים. היה לו בפנים את האומץ הדרוש, וגם היה גאון – אני יודע את זה מפני שלא היו לו מספיק הזדמנויות, ולא הגיוני שכלב כזה מגיע ליכולת קרבית מלאה בנסיבות ההן, אלא אם היה לו הרבה כשרון. תמיד אני עצוב לחשוב על הקרב האחרון הזה שהיה לו ואיך זה נגמר בסוף.
אז לסמיילי הזה כאן היו כלבי תחש, ותרנגולי קרבות, וחתולים – זכר, וכל העינינים האלה, בלי די וגם בלי סוף, ולא יכולת להביא לו משהו להמר בלי שהוא יציב משהו כנגד. הוא תפס פעם איזה צפרדע ולקח אותו הביתה ואמר שהוא מתכנן ללמד אותו, ובאמת לא עשה כלום שלושה חודשים רק לשבת בחצר מאחור וללמד את הצפרדע הזה לקפוץ. ובעצם הוא לימד אותו בסוף על אמת. היה נותן לו דחיפה קטנה מאחורנית, ותכף היית רואה את הצפרדע מנתר באויר כמו עוגיה. אתה רואה אותו עושה סיבוב או כמה סיבובים, אם התחיל יפה, ונוחת על הרגלים בסדר, כמו חתול. הוא אימן אותו גם בענין לתפוס זבובים והחזיק אותו קבוע מאומן ככה, שהיה דופק זבוב כל פעם כשהיה מבחין בו מרחוק. סמיילי אמר שכל מה שצפרדע רוצה זהו חינוך ואז עושה בשבילך כל דבר ואני מאמין לו. מה, אני ראיתי אותו מניח את דני'אל וובסטר כאן על הריצפה הזאת, דני'אל וובסטר היה השם של הצפרדע, ומזמר "זבובים, דני'אל, זבובים", ויותר מהר ממצמוץ בעין שלך, הוא קופץ לך ישר למעלה, ותופס זבוב מן הדלפק שמה, ונוחת שוב הפעם למטה על הריצפה, מוצק כמו חתיכת בוץ, ומתחיל לגרד בצד הראש שלו עם רגל שמאל, אדיש כאילו הוא חושב שלא עשה דבר מעל מה שכל צפרדע יכול לעשות. לא ראית בחיים שלך צפרדע כה צנוע ופשוט כמוהו למרות הכשרון שהיה לו. ואם מדובר בקפיצה רגילה לאורך, על משטח ישר, הוא יכול היה לגבור בקפיצה אחת על כל חיה מבני מינו שראית אי פעם. קפיצה על שטוח זה היה הקלף החזק שלו אתה מבין, ואם על זה מדובר, סמיילי היה שם עליו כל כסף עד הפרוטה האחרונה. סמיילי היה גאה לגמרי מן הצפרדע שלו, וזה גם בצדק, מפני שבחורים שנסעו וטיילו בכל מקום בעולם כולם אמרו שהוא היה ברמה מעל לכל צפרדע שהם ראו אי פעם.
טוב, אז סמיילי
החזיק את החיה בקופסת סורגים קטנה ונהג להביא אותה לפעמים העירה ולחכות לאיזה
הימור. יום אחד, איזה בחור אחד, חדש במחנה הוא היה, פוגש בו עם הקופסה שלו ואומר:
"מה יש לך
בקופסה הזאת למשל?"
וסמיילי אומר כאילו
באדישות, "זה יכול להיות תוכי ויכול להיות כנרית, אולי, אבל לא, זהו רק
צפרדע."
הבחור לקח את
זה, סובב לכאן ולשם, ואומר: "כן, נכון. למה למשל הדבר הזה טוב?"
"טוב ?"
אומר סמיילי, בשקט וברוגע, "הוא טוב רק לדבר אחד, הייתי אומר, הוא ינצח
בקפיצה כל צפרדע ממחוז קלאברס."
הבחור לקח שוב את הקופסה, והביט בה במיוחד עוד הפעם, נתן חזרה לסמיילי ואומר לאט ובכוונה, "טוב, טוב מאד, אבל אני לא רואה שום יתרון שיש לצפרדע הזה על פני כל צפרדע אחר." "אולי אתה לא," אומר סמיילי, "אולי אתה מבין צפרדעים, ואולי אתה לא מבין אותם. אולי יש לך ניסיון, ואולי אתה רק חובבן כאילו. בכל מקרה, יש לי דעה שלי, ואני אסכן כאן ארבעים דולרים שהוא ינצח בקפיצה כל צפרדע אחר במחוז קלאברס."
ואז הבחור חישב
קצת לרגע, ואמר, כאילו בקצת עצבות,
"אני, אני כאן זר במקום, וגם אין לי צפרדע, אבל אם היה לי צפרדע הייתי מהמר
אתך". ואז אומר סמיילי, "זה בסדר, זה בסדר, אם תחזיק לי את הקופסה רגע
אני אלך ויביא לך צפרדע" וככה הבחור לקח את הקופסה ושם את ארבעים הדולאר שלו יחד
עם אלה של סמיילי, ויישב לחכות. הוא ישב שמה הרבה זמן חושב וחושב בעצמו, ואחר כך
הוציא את הצפרדע החוצה ופתח את הפה שלו ובעזרת כפית מילא אותו שמה בכדורי עופרת של
צייד, מילא אותו עד כמעט הצואר – ואז הניח אותו על הריצפה. סמיילי יצא לכוון הביצה
ושכשך בתוך הבוץ הרבה זמן, ובסוף תפס צפרדע והביא אותו בפנים ונתן אותו לבחור,
ואמר ככה:
"עכשיו אם
אתה מוכן שים אותו ליד דני'אל ואני אתן סימן." אחרי זה הוא אמר ככה: "אחת
שניים שלוש – קפוץ!" והוא בעצמו והבחור נגעו בצפרדעים מאחור, והצפרדע החדש
קפץ זריז, אבל דני'אל נתן לחיצה והרים את הכתפיים - ככה - כמו צרפתי, אבל זה לא
עזר, הוא לא יכול לזוז, היה שתול כמו סדן, ובכלל כלום, כאילו היה מחובר לעוגן.
סמיילי היה מאד מופתע לגמרי וגם נגעל, אבל לא הבין מה העניין ומה קרה כמובן.
הבחור לקח את
הכסף ופנה ללכת, וכאשר כבר היה ליד הדלת הוא כאילו סימן מעל לכתף שלו בבוהן -
בצורת ככה - אל דני'אל, ואמר עוד הפעם לאט מאד, "טוב, אבל אני לא רואה איזה
נקודות יש לצפרדע הזה שהן יותר טובות משל כל צפרדע אחר למשל."
סמיילי נעמד
וגרד את ראשו מסתכל למטה אל דני'אל זמן ארוך, ובסוף הוא אומר, "אני משתגע מה
הסיפור של הצפרדע הזה - לא יודע, אולי משהו לא בסדר איתו - הוא נראה לי קצת מלא"
- ותופס את דני'אל בקצה הצוואר, מרים אותו ואומר "אלהים אם הוא לא שוקל שני
קילו" - והופך אותו למטה, והוא מקיא לך בערך שתי כפות של כדורי עופרת. אז הוא
קלט איך זה קרה, והתעצבן לגמרי, שם את הצפרדע למטה ורץ אחרי הבחור, אבל לא תפס
אותו. אחר כך - כאן סימון ווילר שמע שקוראים בשמו מהחצר וקם לראות מה רוצים, הוא
פנה אלי בדרכו החוצה ואמר : "רק שב פה רגע, אדון, ותנוח - אני חוזר
בשניה."
הסליחה אתך, אולם אני לא חשבתי שהמשך הסיפור אודות ג'ים סמיילי התחמן יספק לי הרבה מידע הודות הכומר לאונידס וו. סמיילי, והתחלתי בדרכי החוצה. בדלת פגשתי באיש ווילר חוזר, הוא תפס אותי והתחיל שוב: "הסמיילי הזה הייתה לו פרה צהובה סתומת עין, חסרת זנב, רק חתיכה, צבע עורה דומה לבננה, ופעם -" "לעזאזל עם סמיילי והפרה הדפוקה שלו" מלמלתי ברוח טובה, ברכתי את הברנש הזקן לשלום, והלכתי.
שלך במסירות,
מרק טווין.
.jpg)
