עמנואל בשחור, גוהרת על ארבעותיה, גופה החטוב מתנשא מעלינו
הייתה עושה מעשיה על מסך הדרייב-אין של העיר ג'וניה.
חשאית עשינו דרכנו, מים שחורים סביבנו, אל נקודת הנחיתה, חוף סלעי למרגלותיה.
מְטַלְפִים. כך מכונה בעגה הצבאית פעולת החתירה ברגלים נעולות
סנפירי גומי קשה. מזוינים, רכוסים חגור כבד, צווארון חגורת הציפה מנופח מעט
רק כדי תמיכת הצוואר, הראש מעל פני המים. פעם אחר פעם, בתוך
מקצבה השמור- מפורק, מְקַלחת את הפָּנים מליחות הסְוֶול הלילי
מחולל פעימת הים.
היינו אורי בראון, אדם ואני. לא, חוששני כי זכרוני אינו צולח את ים הזמן.
אפשר היה השלישי מאיתנו רונן נאמן?
משימתנו למצוא חוף מתאים לנחיתת נט"ק.
רבצנו על חַדוּדֵי הכורכר כשהופיעו חתוכי הפאות
החביבים מן הפלנגות. נגשו ישר לעניינים:
מה תרצו בלַאפוֹת? צ'יפס וחומוס או שווארמה. ולשתות?
ונסעו להביא מהעיר.
אחר כך הגיח הנט"ק מטרטר במנוע הצב שלו והוריד לחוף
טנק ושני תותחים,
או תותח ושני טנקים,
והפלנגיסטים הסיעו אותם לאן שהסיעו ומשם הפגיזו
את הפלשתינים במחנות הפליטים בבירות,
ואנחנו טַחנו את הלאפות והקרואסונים והבקלאווה
והדולרים אש"ל שקיבלנו, ילדים בני עשרים, מהמדינה
עד שהבחור היפה שלהם בַּאשִיר
התפוצץ, וכל הקונספציה קרסה.
אז נסעתי עם אישיות מנכ"ל ממשלתית לפגישה
עם האב השכול הזקן פְּיֵיר, בארמון שלו בהרים.
בדרך עצרנו במסעדה יוקרתית ונכנסנו, כלומר כל הפמליא
לאכול ולשתות כמה דברים טובים. הטבּוּלה הרענן כמו שצריך
היה באמת נהדר ובצלחות הקטנות הוגשו קוביות בשר אדום נא
אֵלִי חְבֵּייקָה בירך על הטרטר - שלא יחסר
עם ההתקדמות יוגש ממנו עוד - כך אמר
בפגישה עצמה הם ישבו, פייר והמנכ"ל בכורסאות נוקשות
מן הסוג שהיית רואה בטלוויזיה את חפז אל אסד מפנק בהן את אורחיו
לנו אסור היה להקשיב לשיחתם
דיברו בצרפתית כך שממילא לא יכולתי להבין
הייתי המאבטח, היה לי איזה דרכון, תיק עם אקדח,
מכשיר קשר וטלפיים (כלומר סנפירים)
ועד היום אני לא יודע לאן הייתי אמור לשחות מהרי השוּף
לו נאלצנו ואף הצלחנו לברוח משם.
כשחזרתי נסעתי מטעם הצבא לחיפה לעשות טסט על משאית
הטסטים יצאו מבת גלים. היה שם קיוסק בו
הטסטרים והחיילים העבירו את הזמן עד שיגיע תורם
פתאום הבחנתי בגבר דתי, מזוקן, מבוגר,
ראשו השחוח טובע בין שְכַמותיו.
שוטט בין החיילים והיה משהו לא שייך, מבולבל
בהתנהלותו בלול התרנגולים הזה.
היה עוצר פונה אל מי מהחיילים
ככה עבר אותם אחד אחד
שואל דבר מה, הם לא ממש ענו לו, נפנפו אותו מעליהם.
שאלתי את החייל שעמד בסמוך אלי, ענה שארד מזה
משוגע שבא כל יום ומחפש מישהו, איש איננו מכיר.
ניגשתי ושאלתי: מה אתה רוצה, את מי אתה מחפש?
- ראית את עופר -
- איזה עופר -
- עופר שטרנברג, היה קצין בצנחנים, נהרג במלחמה, ראית אותו –
עופר, עופר, גיוס ינואר 79, טירונות צנחנים, סנוּר, מחלקה 2, פלוגה 202,
המפקד אורן, המפקד אורן בוקר טוב, המפקד אורן בוקר טוב, המפקד אורן.
אסור היה לנו להתקרב לבניין, וזה היה עונש על משהו,
ועמדנו שם למטה, צורחים אל עבר הקומה השנייה, לא מבקיעים
את שנתו העמוקה של סמל המחלקה
שיר תיעוד חיוך מתוק שלא יוצא לי מהראש
שיר נתק גוף שיר ילדוּת
שיר גרוד פצע ישן (ייכפתו יְדֵי שוב ושוב המחטטות)
שיר ניצוּל על ריצוי וּתמימות
שיר רשעות משטמה טיפשות יהירות
המנון עבד כי ימלוך יְהוּלְלוּ עושי דברו
במזמור לב לכאב לסירחון ולרעש הזה
אני יורד לים ובוכה
הייתה עושה מעשיה על מסך הדרייב-אין של העיר ג'וניה.
חשאית עשינו דרכנו, מים שחורים סביבנו, אל נקודת הנחיתה, חוף סלעי למרגלותיה.
מְטַלְפִים. כך מכונה בעגה הצבאית פעולת החתירה ברגלים נעולות
סנפירי גומי קשה. מזוינים, רכוסים חגור כבד, צווארון חגורת הציפה מנופח מעט
רק כדי תמיכת הצוואר, הראש מעל פני המים. פעם אחר פעם, בתוך
מקצבה השמור- מפורק, מְקַלחת את הפָּנים מליחות הסְוֶול הלילי
מחולל פעימת הים.
היינו אורי בראון, אדם ואני. לא, חוששני כי זכרוני אינו צולח את ים הזמן.
אפשר היה השלישי מאיתנו רונן נאמן?
משימתנו למצוא חוף מתאים לנחיתת נט"ק.
רבצנו על חַדוּדֵי הכורכר כשהופיעו חתוכי הפאות
החביבים מן הפלנגות. נגשו ישר לעניינים:
מה תרצו בלַאפוֹת? צ'יפס וחומוס או שווארמה. ולשתות?
ונסעו להביא מהעיר.
אחר כך הגיח הנט"ק מטרטר במנוע הצב שלו והוריד לחוף
טנק ושני תותחים,
או תותח ושני טנקים,
והפלנגיסטים הסיעו אותם לאן שהסיעו ומשם הפגיזו
את הפלשתינים במחנות הפליטים בבירות,
ואנחנו טַחנו את הלאפות והקרואסונים והבקלאווה
והדולרים אש"ל שקיבלנו, ילדים בני עשרים, מהמדינה
עד שהבחור היפה שלהם בַּאשִיר
התפוצץ, וכל הקונספציה קרסה.
אז נסעתי עם אישיות מנכ"ל ממשלתית לפגישה
עם האב השכול הזקן פְּיֵיר, בארמון שלו בהרים.
בדרך עצרנו במסעדה יוקרתית ונכנסנו, כלומר כל הפמליא
לאכול ולשתות כמה דברים טובים. הטבּוּלה הרענן כמו שצריך
היה באמת נהדר ובצלחות הקטנות הוגשו קוביות בשר אדום נא
אֵלִי חְבֵּייקָה בירך על הטרטר - שלא יחסר
עם ההתקדמות יוגש ממנו עוד - כך אמר
בפגישה עצמה הם ישבו, פייר והמנכ"ל בכורסאות נוקשות
מן הסוג שהיית רואה בטלוויזיה את חפז אל אסד מפנק בהן את אורחיו
לנו אסור היה להקשיב לשיחתם
דיברו בצרפתית כך שממילא לא יכולתי להבין
הייתי המאבטח, היה לי איזה דרכון, תיק עם אקדח,
מכשיר קשר וטלפיים (כלומר סנפירים)
ועד היום אני לא יודע לאן הייתי אמור לשחות מהרי השוּף
לו נאלצנו ואף הצלחנו לברוח משם.
כשחזרתי נסעתי מטעם הצבא לחיפה לעשות טסט על משאית
הטסטים יצאו מבת גלים. היה שם קיוסק בו
הטסטרים והחיילים העבירו את הזמן עד שיגיע תורם
פתאום הבחנתי בגבר דתי, מזוקן, מבוגר,
ראשו השחוח טובע בין שְכַמותיו.
שוטט בין החיילים והיה משהו לא שייך, מבולבל
בהתנהלותו בלול התרנגולים הזה.
היה עוצר פונה אל מי מהחיילים
ככה עבר אותם אחד אחד
שואל דבר מה, הם לא ממש ענו לו, נפנפו אותו מעליהם.
שאלתי את החייל שעמד בסמוך אלי, ענה שארד מזה
משוגע שבא כל יום ומחפש מישהו, איש איננו מכיר.
ניגשתי ושאלתי: מה אתה רוצה, את מי אתה מחפש?
- ראית את עופר -
- איזה עופר -
- עופר שטרנברג, היה קצין בצנחנים, נהרג במלחמה, ראית אותו –
עופר, עופר, גיוס ינואר 79, טירונות צנחנים, סנוּר, מחלקה 2, פלוגה 202,
המפקד אורן, המפקד אורן בוקר טוב, המפקד אורן בוקר טוב, המפקד אורן.
אסור היה לנו להתקרב לבניין, וזה היה עונש על משהו,
ועמדנו שם למטה, צורחים אל עבר הקומה השנייה, לא מבקיעים
את שנתו העמוקה של סמל המחלקה
שיר תיעוד חיוך מתוק שלא יוצא לי מהראש
שיר נתק גוף שיר ילדוּת
שיר גרוד פצע ישן (ייכפתו יְדֵי שוב ושוב המחטטות)
שיר ניצוּל על ריצוי וּתמימות
שיר רשעות משטמה טיפשות יהירות
המנון עבד כי ימלוך יְהוּלְלוּ עושי דברו
במזמור לב לכאב לסירחון ולרעש הזה
אני יורד לים ובוכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה