פגישת מאי 2009 / יום השנה לאורי לוטן

צילום: נימי גטר

יום ששי אחה''צ, מאי 2009, יום השנה לאורי לוטן. צילום אמצעי: בר. צילום תחתון: שרה מילר

בר, אבי, אוהד, אורית, עלה, שרה, ענת, נטעלי, איציק, דדי, השתתפו גם ברטולד (ברכט) ומיכאל (דה מונטיין).

דברים לפי סדר ההקראה: מחלקה פנימית - דדי, מתוך מסה על הידידות - בר, הלשכה לספרות - בר

מחלקה פנימית / דוד מיכאלי

האם רוח בוקר קל, נושא בושמו של פרח עצים ורוד,
לרגע קל חולף
האם חוט רוח רגע קל, פחוּת מפרץ רעם בגלגל,

של סער עז עולה שוטף?

האם רסיס של רוח מן הכלום מצדיק את זמן ההמתנה,

דממה ריקה, כאב ואכזבה?
האם חלום חולף פחוּת מספר הכללים המסודר?

ומה קודם למה, חלום או מעשה, ברגע המואר?

האם עלה זעיר, נופל, צבעו זהוב, ברחוב אדיש,
מכה גלים במורדו?
האם עלה נופל לבד, או שמא יש לחלום אותו?
והחולם המעולף הנַכִּירו?

כי החולם זוכר, ומעצב את העומד לבוא,
הילת ברזל קודחת את ראשו ואין עוד ראש על הכרים שלידו
והקצב מוריד את הקופיץ והפועל מסיר את הגלגל,

והחולם עוטף אותם כולם כרוח בוקר קל.

זיכרון עולם נובע מפטפט דרכו בלי הרף,
מסיע מנצנץ אבק פרחים בזרם
וגבותיו עולות מעקימות בתהייה צוחקת ובוכה:
כי מי יחלום אתכם עתה?

מתוך מסה על הידידות / מישל די-מונטיין

תרגום: ישורון קשת

מינאנדר הקדמוני היה אומר: אשרי האיש אשר מצא בחייו לפחות צל של ידיד. ודאי צדק בדבריו, בייחוד אם מבשרו חזה זאת. לאמיתו של דבר, אם אשווה לנגדי את כל שאר ימי חיי, - הגם כי עברו עלי, בנחת ובריוח וולא יסורים קשים, פרט לאבידת ידיד כזה, והיו מלאי שלווה רוחנית משום שהייתי שמח בחלקי, מסתפק במתות שהטבע חנני בהן מבטן ומלידה ולא ביקשתי לי אחרות על פניהן, - ואם אשווה את כל ימי חיי אל אותן ארבע השנים, בהן זכיתי ליהנות מחברתו הטובה והמיטיבה של אדם זה, והנה אינן אלא עשן כלה והולך, חשכת-לילה שכולה שממון. למן היום שנסתלק הידיד הריני משרך רגעיי בריפיון והתרוקנות; אף התענוגות הניקרים לי על דרכי, תחת להיות לי לנחמה, פועלים אך להכפיל את אבלי על האבידה שאינה חוזרת: הלא מחלקים היינו תמיד את הכל שווה בשווה - ועתה נדמה לי כאילו אני גוזל את חלקו הוא :וכבר הייתי כה רגיל להצטרף אליו בכל, שעכשיו נדמה לי כאילו איני אלא החצי בלבד.

הלשכה לספרות/ברטולט ברכט

מתוך: גלות המשוררים, ערך ותרגם מגרמנית: ה. בנימין

הלשכה לספרות מקציבה כידוע להוצאות-לאור
של הרפובליקה את הנייר, כך-וכך יחידות-מאה
של החומר הנדיר בשביל יצירות מבוקשות
מבוקשות
הן יצירות עם אידיאות
שהלישכה לספרות קראה אותן בעיתונים
מנהג כזה

אם נחשוב על אופי עיתונינו
היה צריך לחסוך הרבה נייר, אילו
הלישכה לספרות הירשתה לאידיאה אחת של עיתונינו
אך ורק ספר אחד. אך למרבה הצער
היא מרשה להדפיס את כל הספרים הלוקחים
אידאה אחת מן העיתונים ומטפלים בה
מכאן
שליצירות אומנים מסוימים
חסר נייר.