picock & black hole / david michaeli / tlv 1997ואף שהמילים הולכות ומסתלקות
כולי מתייגעת
טיפות זיעה ניגרות:
כמו חבר ששכח למות בתוכי
אל אגם צונן בקוטב המערבי צונחת
קול גליו העתיק
ידע לומר
ובכוח מימיו השחורים
טבלתי גוף חסר
המתעקש לפרפר:
למדתי לחלום טוב, ללא מילים, ללא מורא
ובעודי נשאבת לקצה
אל בין סדקים של קרום דומם
בלעתי דיבור בשפה אחרת
בסיפור המתאווה להתרחש
בהיגיון שאינו משכנע
ובדיוק מאגי
התעכבתי רק כדי להסתער
על זיכרון המבעבע מאבן ירח קדומה.
כולי מתייגעת
טיפות זיעה ניגרות:
כמו חבר ששכח למות בתוכי
אל אגם צונן בקוטב המערבי צונחת
קול גליו העתיק
ידע לומר
ובכוח מימיו השחורים
טבלתי גוף חסר
המתעקש לפרפר:
למדתי לחלום טוב, ללא מילים, ללא מורא
ובעודי נשאבת לקצה
אל בין סדקים של קרום דומם
בלעתי דיבור בשפה אחרת
בסיפור המתאווה להתרחש
בהיגיון שאינו משכנע
ובדיוק מאגי
התעכבתי רק כדי להסתער
על זיכרון המבעבע מאבן ירח קדומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה