פתיתי שלג בענני ערפל, תקופת מייג'י 1868-1912 42X30.5 ס''מ, אוסף שנקר
תערוכה מדהימה של נחישות, דיוק והתמדה עם מחוייבות עמוקה להתבוננות כתכונה אנושית. ללא מילים שיעור יסוד בעיצוב ואמנות.
האגודה לידידות ישראל-יפן
המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק ע''ש יחיאל נהרי, רמת-גן רח' חיבת ציון 18
ק ט א ג א מ י
גלופות נייר יפניות
הקטאגאמי, גלופת הנייר היפנית (ביפנית "קטא" פירושו דוגמה ו"גאמי" פירושו נייר), הומצאה בתקופת נארה (794-710 לספירה).
גלופת נייר משמשת לצביעת בדים בטכניקת הקטאזומה (צביעה באמצעות גלופה). בטכניקה זו מניחים את גלופת הנייר על הבד ומושחים דרכה דבק אורז שנועד לתחום את גבולות התפשטות הצבע. תפקיד הגלופה הוא לשמור על דיוק ולאפשר חזרה של עיטורי הצביעה.
הגלופה עשויה משתיים או משלוש שכבות של דפי נייר המופק מעצה של עץ הקוזו. דפי הנייר מודבקים זה לזה באמצעות מיץ אפרסמון, והוא שמקנה לגלופה את הגוון החום-כהה. אמן הקטאגאמי נדרש לשליטה עליונה בסכין החיתוך, ואין כל אפשרות לעשות תיקונים בנייר לאחר שנחתך. סוגי הקטאגאמי השונים נבדלים זה מזה בסכין החיתוך ובאופן החיתוך של נייר הגלופה.
בתקופת מייג'י (1912-1868) שימשה טכניקת הקטאגאמי לעיטור בגד ה"קאמישימו", לבושו של הסמוראי שכלל מעיל ומכנסיים. בקיוטו עיטרו ציורי הגלופה את קימונו ה"יו-זן" של מעמד האצילים שהיה עשוי ממשי יקר, אך היה אפשר לראות את עיטורי הקטאגאמי גם על בד הקימונו הפשוט "יוקאטה", ששימש לבוש יום-יומי. בתקופת טאישו (1926-1912) עדיין רווחה והתפתחה טכניקת הקטאזומה. לאחר מכן בתקופת שואווה (1989-1926), עם התפשטות מנהגי הלבוש המערבי, בחרו פחות ופחות יפנים את לבוש הקימונו לחיי היום-יום, ועקב כך פחת מספרם של האמנים היוצרים בטכניקת הקטאגאמי. לאחר מלחמת העולם השנייה, במסגרת המאמץ להחזיר עטרה ליושנה ולשמר את האמנויות המסורתיות המיוחדות ליפן, הכריזו השלטונות ביפן על אמנות יצירת הגלופה ואמנות הצביעה בגלופה כאוצרות תרבותיים לאומיים.
התערוכה "קטאגאמי – גלופות נייר יפניות", שלראשונה בארץ מוצגות בה מספר רב של גלופות נייר, מאפשרת לצופה הישראלי להכיר מקרוב את האסתטיקה הייחודית של אמנות הקטאגאמי. מרבית הגלופות המוצגות בתערוכה הושאלו מאוסף שנקר, בית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב. כמו כן מוצגות כמה גלופות מאוסף ג'ורג' חורש. בתערוכה מוצגות גם גלופות נייר מעשה ידיה של טאיקו קושידה אליאש. טאיקו היא אמנית קימונו שיוצרת בטכניקת הקטאזומה, וכאוצרת שותפה של התערוכה חקרה את אוסף הגלופות של שנקר ושל ג'ורג' חורש.
גלופות נייר יפניות
הקטאגאמי, גלופת הנייר היפנית (ביפנית "קטא" פירושו דוגמה ו"גאמי" פירושו נייר), הומצאה בתקופת נארה (794-710 לספירה).
גלופת נייר משמשת לצביעת בדים בטכניקת הקטאזומה (צביעה באמצעות גלופה). בטכניקה זו מניחים את גלופת הנייר על הבד ומושחים דרכה דבק אורז שנועד לתחום את גבולות התפשטות הצבע. תפקיד הגלופה הוא לשמור על דיוק ולאפשר חזרה של עיטורי הצביעה.
הגלופה עשויה משתיים או משלוש שכבות של דפי נייר המופק מעצה של עץ הקוזו. דפי הנייר מודבקים זה לזה באמצעות מיץ אפרסמון, והוא שמקנה לגלופה את הגוון החום-כהה. אמן הקטאגאמי נדרש לשליטה עליונה בסכין החיתוך, ואין כל אפשרות לעשות תיקונים בנייר לאחר שנחתך. סוגי הקטאגאמי השונים נבדלים זה מזה בסכין החיתוך ובאופן החיתוך של נייר הגלופה.
בתקופת מייג'י (1912-1868) שימשה טכניקת הקטאגאמי לעיטור בגד ה"קאמישימו", לבושו של הסמוראי שכלל מעיל ומכנסיים. בקיוטו עיטרו ציורי הגלופה את קימונו ה"יו-זן" של מעמד האצילים שהיה עשוי ממשי יקר, אך היה אפשר לראות את עיטורי הקטאגאמי גם על בד הקימונו הפשוט "יוקאטה", ששימש לבוש יום-יומי. בתקופת טאישו (1926-1912) עדיין רווחה והתפתחה טכניקת הקטאזומה. לאחר מכן בתקופת שואווה (1989-1926), עם התפשטות מנהגי הלבוש המערבי, בחרו פחות ופחות יפנים את לבוש הקימונו לחיי היום-יום, ועקב כך פחת מספרם של האמנים היוצרים בטכניקת הקטאגאמי. לאחר מלחמת העולם השנייה, במסגרת המאמץ להחזיר עטרה ליושנה ולשמר את האמנויות המסורתיות המיוחדות ליפן, הכריזו השלטונות ביפן על אמנות יצירת הגלופה ואמנות הצביעה בגלופה כאוצרות תרבותיים לאומיים.
התערוכה "קטאגאמי – גלופות נייר יפניות", שלראשונה בארץ מוצגות בה מספר רב של גלופות נייר, מאפשרת לצופה הישראלי להכיר מקרוב את האסתטיקה הייחודית של אמנות הקטאגאמי. מרבית הגלופות המוצגות בתערוכה הושאלו מאוסף שנקר, בית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב. כמו כן מוצגות כמה גלופות מאוסף ג'ורג' חורש. בתערוכה מוצגות גם גלופות נייר מעשה ידיה של טאיקו קושידה אליאש. טאיקו היא אמנית קימונו שיוצרת בטכניקת הקטאזומה, וכאוצרת שותפה של התערוכה חקרה את אוסף הגלופות של שנקר ושל ג'ורג' חורש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה