יום חמישי, 16 ביולי 2009

שי גטריידה על "אל הגבים" מאת יעקב שבתאי

אל המרחב המדברי שאליו "כתוב" משקיף, אני מבקש להביא את אחד משירי הזמר העברי היפים בעיני. השיר הוא מעשה הכְלבה יוצא מן הכלל של מילים ומנגינה. המילים המועטות מצפינות סיפור ישראלי שלם של יום מסע מדברי. המנגינה הארגובית פוסעת איתן מן האור הראשון , דרך שעות החום הכבד עד לחושך בהרים, בשבילים מוסיקליים מאוד לא ברורים, אך מפתיעים כל כך והרמוניים.
מוכרים לי שני ביצועים, שניהם נהדרים. האחד של הפרברים, האחר של גידי גוב.

אל הגבים/ מילים: יעקב שבתאי/ לחן: סשה ארגוב

עם אור את הגבים יצאנו לבקש
בדרך למכתש
ואת צחקת בקול, פניך בהירים
תראה, הן השבילים פה לא ברורים

בכל המרחבים רק עיט יחידי
ידך בתוך ידי
הבוהק הלבן מכה בסנוורים
ראי, הן השבילים פה לא ברורים

היובש השקט, שפתייך הצמאות
ורחש לטאות
האור כבד כל כך, פניך בוערים
אלי, הן השבילים פה לא ברורים

שער ראשינו באבק הפך שיבה
פתאום הלילה בא
צנחנו על החול, החושך בהרים
ראי, הן השבילים פה לא ברורים

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

אינך מכיר את הביצוע של אריק איינשטיין??