יום חמישי, 16 ביולי 2009

עשב / דבי / 16.7 / נזירה עירונית

לא ידעתי
כיצד הורגים את החלום
ולא את מידת השתיקה הדרושה
בשיחה עם רוחות רפאים
אלף לילותיי ועוד לילה חולפים
בחדר מבואה המתהדר אבנים יקרות
הספור רק החל.
כיצד אוכל להטיב להבין
את שאינו נופל לארץ
שלעולם נאחז בשארית הרוח מן הדרום
הדוהרת אל זוהר הצפון?!
הגלים באים ובאים
לעולם אינם מגיעים –
הגאות והשפל תמיד על גבול השפיות.
אני חוצה אל אזור הצללים,
בצניעות מתבוננת בירח כתום ששוקע
ומותיר אחריו את החשיכה:
הרופא היחפן היטיב עמי:
הניח רטייה, תמצית עשב אברהם
פטרייה יפנית וכדור סגלגל
שהילכו עלי קסם של הבראה
ויכולתי לראות מבעד לאובך
צללית של אל קדמון המשייטת
בסירת דייגים כחולה.

אין תגובות: