david michaeli/herbert samuel/tlv 2006*
בוקר
נפרדת מעוד ידיעה.
הדרך יורדת לים
פנסי הרחוב כבים אחריי.
זוכרת לנשום
כנפיי רטובות, מלוחות
מחכה לאופק שיתרחב
בינתיים מסדרת את גרגרי החול, תולה ענן
מנמנמת את שארית הזמן
מתקמטת בשקט
סופגת אותות של זמן על העור.
אבני הדרך מעופפות
שומעת את הד שריקתן בחושך.
הרי לא תוכל להיכנס לחלומי.
באצבעותיי ציירתי במערה שלי
את הממוטות שועטות
ואבק היתמר מעבר לזמן
וכיסה את עיניי.
אהבתי את הצל שנותר על החול
כי למדתי לעוף.
*
אני חולמת את חיי
הערפילים זכים ונוגים
וואהו, כמה כיוונים?!
אני נאחזת בבועות האוויר שבמים
בידיים החותרות
ברגליים שנעות, צפה
שוזרת מראה עיניים להזיה
הכל רוטט סביבי
להק דגים הביט בי בעין אחת
התנפצות גלים ורחם מים
מוסיקה של תפילת מעמקים
דרך המנסרה
נתפזר האור
לאלפי רסיסים ונשר עלי
שיכרון.
כמה חדים היו חושי
לשמוע את צמיחת העצים
נשירת העלים, ונשמת הגלים.
יצרתי עולם אחר
וגמעתי המרחק
שביני לביני באינזמן סופי
כעת אנוח.
אני חולמת את חיי
הערפילים זכים ונוגים
וואהו, כמה כיוונים?!
אני נאחזת בבועות האוויר שבמים
בידיים החותרות
ברגליים שנעות, צפה
שוזרת מראה עיניים להזיה
הכל רוטט סביבי
להק דגים הביט בי בעין אחת
התנפצות גלים ורחם מים
מוסיקה של תפילת מעמקים
דרך המנסרה
נתפזר האור
לאלפי רסיסים ונשר עלי
שיכרון.
כמה חדים היו חושי
לשמוע את צמיחת העצים
נשירת העלים, ונשמת הגלים.
יצרתי עולם אחר
וגמעתי המרחק
שביני לביני באינזמן סופי
כעת אנוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה