יום שלישי, 17 בספטמבר 2019

שני גברים בבומל - מסע אופניים באירופה - 16



שבוע 3 יום 16 77 קמ בדרך היין בצרפת לכיוון בזל.
דרך קסומה בין כרמי גפנים הגולשים מדרונות תלולים. אווירת חגיגה באוויר. קבוצות קבוצות של כורמים הבוצרים את יבול השנה. טרקטורים עם עגלות עמוסות מיכלים צבעוניים מתרוצצים על דרכי האספלט הצרות שלא פתוחות לרכבים, רק לאופניים וטרקטורים. במפגש הראשון עם חבורת בוצרים, עצרנו וניסיתי ליזום שיחה. רמת האנגלית פה מאד נמוכה, אך תקשורת עושים עם עיניים, ידיים ולב פתוח. מצליח, אבל צעד אחד יותר מידי:
אני ואלכוהול לא חברים (תקלה בעיני רבים, אך אני חי עם זה בשלום רב), הוא מסחרר אותי מיד. לכן, לא נוגע בו. החבורה הלבבית מנסה לעשות לנו טוב. הדובר מעודד אותי לטעום מבקבוק נוזל שקוף, נראה כמו מים. מריח, קצת קצת אלכוהול. מהמר ומכניס לפה ומיד מבין: טעות!!!. בחלקיק שניה, כמו בחירום, אני מקבל תמונת מצב: אם בולע, הלך עלי היום (השעה 9 בבוקר). אם פולט, אני מעליב את המקומיים. מקבל החלטה, ו...פולט תוך השמעת קולות מצוקה. עיניי דמעו ולא ראיתי את התגובה. כן שמעתי את השקט של השוק. ניסיתי להסביר את "חילול הקודש", אני לא בטוח שהצלחתי, אבל התעודדתי שאחת הנשים הציעה לי מים להקל על המצוקה. גידי שזיהה את המלכודת, ניסה למנוע את התקלה, אבל הייתי מהיר ממנו, מה שאומר שלפעמים הססנות מונעת תקלות. נפרדנו הידידים אבל אני מתאר לעצמי את השיחות ביניהם...

הדרך קסומה, כפרים אסתטיים בין הכרמים, קצת חם אבל ההנאה רבה.
אני נותן לדרך, למאמץ, למנוחה ולזמן לעשות את שלהם. (הר, דרך, בית, זמן). אני פחות עסוק במחשבות ממוקדות, מצליח רוב הזמן פשוט להיות ולא לעשות (עם הראש). אני מרגיש את השוני. כבר לא התרגשות ההתחלה, כבר לא רכיבה בחבורה. שגרת יום שמה שמייצג אותה הוא: העדר "צריך". אני לא ממהר, אני לא רץ לפגישה, לא מחויב למציאות שאינה בידי, אין אחריות ניהולית לאחרים, אין טלפונים (מצב טיסה כל הדרך), אין מכוניות, אין כמעט אנשים ועוד ועוד...הוויה מאפשרת. 
מה היא תאפשר? נמצא במין חכיון רווי סבלנות. יודע ומבין שאני בזמן חלום מיוחד, הזדמנות לא רק למה שאני יוזם, רוצה וחותר אליו, אלה הזדמנות לקבל או לפגוש את שאני לא יודע שקיים. 

יתכן ואני טועה? כן. 
אם אגלה טעותי, לפחות אשאר עם הידיעה שניסיתי. כל זה תוך כדי מאמץ מתמשך, נופים מרתקים ומפגשים מעשירים. צר לי אם תאורים אלו של המציאות הקסומה בה אנו שרויים, מעוררים רגשות שליליים. זו לא הכוונה. אם מישהו אומר על זה: תפסיק להתנצל. אני חושב שזה נכון. אז שיהיו בחירות נקיות ודמוקרטיות מחר, אני לא בארצי ומשלים עם זה.  






אין תגובות: