שבוע שני, יום 12. 60 ק"מ מישורי מאד. הצליחה המנוחה. פחות מאמץ, פחות שעות. התחיל אפור הסתיים שמשי, כך גם אני.
הרכיבה הייתה לאורך נהר סאר, שבחלקו הוא גם הגבול בין גרמניה לצרפת.
אתמול היינו בלוקסמבורג. היום התעוררנו בגרמניה, סיימנו בצרפת, נסענו לישון, דירה בגרמניה. חצינו גבולות, בלי שנרגיש. לעיתים יש שלט, אך לא תמיד. לנו, הישראלים, "גבול" הוא מושג קיומי ומקום משמעותי. פה זה היה כך בעבר, אך לא היום. לקנא במצבם היום ביחס לגבול מדיני.
ההתעסקות עם גבול הביאה אותי למחשה על הגבולות שלי.
כיצד אני קובע אותם?
האם אני עומד בקביעה שלי או מתעלם ממנה?
למשל גבולות בנושא מאמץ. קבעתי לעצמי סולם בקרה: 10 קצה יכולת, 1 אין מאמץ.
קבעתי שמנסה לא לעבור את 8. זהו גבול שקבעתי. מידי פעם אני בוחן עצמי. אני יודע שאני יכול להיות ברמת מאמץ 8.5 ו 9 ואפילו יותר, אבל לא מעוניין. לא במסע זה, ובמרבית המקרים גם בחיי היום יום. אתמול למשל הרגשתי שהגבול שלי צריך לרדת ל 6 וכך עשינו. עד כאן, די ברור. אך מה קורה לגבול שבין יחיד לקבוצה? מתי אני חוצה גבול? גבול זה הוא גמיש ונייד ונקבע לעיתים בכל רגע. כמה לדאוג לעצמי, ביחס לצורך הקבוצה? אין לי תשובה, אך ברור לי שעלי לקבוע גבולות ויחד עם עם הקביעה, להיות מוכן לשנותם.
איזה גבול אני קובע לעצמי ביחס ליכולת הכלה? איך אדע שנחצה הגבול?
היום פגשנו זוג גרמנים, בשנות ה 50, שסחבו על אופניהם הרבה ציוד (חלקו בעגלה נגררת מאחור). הם יצאו למסע 5 ימים. ישנים ומבשלים בשטח. אנחנו קבענו גבול והחלטה שציוד לינה וכלכלה לא נסחוב. גבול זה יצר קשר טריטוריה שיש לשמור עליה.
מי מאיים עליה? תפישות עבר, תדמית חברתית, יצר נעורים אוהב אתגרים שמסרב להבין שעבר זמנו. הוא לא מוותר ומסתנן בכל הזדמנות, אפילו ברכיבה פתאום אני מוצא עצמי נסחף להאצה ומאמץ שהם השפעת יצר תחרותי, אתגרי, ועל חשבון גבולות שהצבתי.
אכן תודעה מתגלגלת שוב ושוב אך שונה בכל פעם.
חשבתי אתמול לנוח מכתיבה זו ולכתוב פעם ביומיים שלושה. הגיע הערב והצורך לבטא מחשובתיי, לחדד, להגדיר, לדייק, שינה את מחשבות אתמול ויצר שיתוף זה. מעניין אותי לבחון דרכים לקביעת גבולות (בייחוד בתחומים אפורים), שמירת גבולות, שינוי גבולות קיימים (חלקם מאד מבוצרים, אולי ללא צורך). היום גם החל להופיע שחקן חדש: געגוע. הוא עדיין צעיר, רך, אך נוכח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה