ימים 6-7 שישי שבת.
יום 6: שלום הולנד. היית טובה לנו.
בלגיה: אחרת, קשוחה יותר. דרך ברוז' לגנט. ערים עתיקות עם ארמונות רוזנים ודוכסים. מרשים. אבל מעורר מחשבה: כמה אנרגיה הוציאו אלו לבנות טירה שאומנם נותנת הגנה אבל גם אומרת: "תראו כמה אני גדול וחזק". היום זה עדיין קורה אבל בנינים אחרים. מחליטים על יום מנוחה. הכתף של גידי לא מרפה מכאבה. הוא לא מוותר, מנהל עצמו עם התמדה ראוי להערכה. עושים חשבון ימים ומחליטים על דילוג ברכבת לעיר נמור, שהיא שער להרי הארדנים. בתחילה השמיע קולו אותו חלק בי שמאמין בהתמודדות ו"לא לוותר", דבקות בתכנון ובמטרה. הקשבתי, לא ביטלתי. הוא שם ויש לי כבוד אליו. ועכשיו כשנח בנמור (אחרי הרפתקה תרבותית נעימה בנסיעה ברכבת עם אופניים). מבין כמה נכון וטובה מנוחה, בייחוד אל מול שמחכה. לא קל לשנות תוכנית. ברוב המקרים מבינים את יתרונות השינוי, רק בדיעבד. בהמתנה לרכבת ננסתי לשיחה עם אשה בלגית צעירה. שאלתי: "במה את גאה בבלגיה"? היא צחקה ולפתעתי אמרה: "כלום". התכוונה לזה. זה שונה ממה שאני רגיל אליו.
עכשיו אני עסוק במציאת הדרך לנוח. זו שאלה. מנוחה לגוף, זה פשוט. איך נותנים מנוחה לנפש? למוח שרגיל "לעשות" וקשה לו עם "להיות"
מתחת לגשר עתיק יש חניון אופניים מקורה. שימו לב לשלט שמראה כמה חניות פנויות עדיין יש. לקנא בתרבות ויחס לרכיבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה