שבוע 3 יום ה' היום ה- 19. שוויץ. הרים. 68 קמ.
ארץ חדשה. התחלה בעיר בזל עם התרגשות עת נגלה לנו "ים",
הוא נהר הריין. לא דמיינתי גודל כזה.
ואז ראינו את המרפסת עליה עמד הרצל. התרגשות.
איזה חלום גדול שמבחינות מסוימות המציאות בישראל גדולה ממנו
ומבחינות אחרות, מציאות המדינה שונה כל כך מהחזון.
יוצאים להרים. נוף שוויצרי טיפוסי של אחו ירוק, מדרונות תלולים,
פרות ובתים ציוריים. הלב נפתח. העליות גדולות משתיארנו.
כובד האופניים על ציודם, ועייפות מצטברת, עכשיו מורגשים היטב.
סיבוב ועוד סיבוב, עולים למרומים. יחד עם הגוף, הנפש צוהלת
כמי שיצאה לחופשי. מרגיש התרוממות רוח מחייכת.
אך זו רק תמונה חלקית.יש בי מחשבות ורגשות על העליות שמחכות לנו.
מצד אחד שימחה, מצד שני מסתננים גם פחדים.
הראש יודע שאני יכול, עם זאת לרגש הפחד יש דרכים
להסתנן לתודעה להשמיע את קולו:
אתה עייף, הרגליים משדרות כאב של מאמץ וכו'.
אני בדיאלוג על נושא "פחד" כבר מספר שנים רב.
עד כה ריסנתי אותו יפה מאד. לאחרונה החלו פחדים חדשים להופיע.
כמו המחשבה שתארתי,
אך גם ברכיבה בירידות יש פחדים חדשים, שלא היו בעבר.
מדוע הם מופיעים?
האם זה הגיל? יתכן. שהרי גיל זה כמו מסע, כל יום מציאות חדשה
ולכן צפוי שיתגלו מופעים חדשים.
איך להתייחס אליהם? כמו עשבים שוטים בגינת חיי שיש לשרשם? לחסלם?
או אולי לנסות ולהבין את סיבת הופעתם בזמן זה?
אני לא מתפלא שהופיעו. לא מאוכזב, לא יורד על עצמי.
אפילו מקבל ומברך שנוספה לחיי מידה נוספת של זהירות.
אם לא אתאים עצמי לשינויים בי, זה יסתיים לא טוב.
לנגד עיניי הרצון להמשיך ולהיות מסוגל לעסוק ולעשות את שאני אוהב,
לכן מחובתי, כלפי עצמי, להיות אחרת מבעבר, להשלים עם מגבלות הגיל
ולשמוח על העובדה שיש כך הרבה שאני עדיין יכול.
המסע הזה לימד אותי את חשיבות מציאת האיזון בין רצון ליכולת.
בין עבר (מה שיכולתי בעבר) לבין היכולת היום. בין זהירות אומץ.
בעבר ידעתי לאזן, אך עכשיו יש משתנים חדשים בנוסחה וצריך לעשות
חישוב מחדש, בעיקר לגבי מה שהיה מובן מאליו.
אז איך הגעתי מנוף פסטורלי שוויצרי למחשבות על פחדים?
זה נחמד מאד לבשר על הצלחה בהעפלה להר גבוה. אך את הסיפור
שמאחורי התוצאה, את ההיסוסים, הפחדים, המתח. על אלו לא קל לדבר.
אני משתף פה כחלק מהדיאלוג שקיים בי במסע זה.
אני מאמין שלכל אחד יש את ההתמודדות האישית התמידית
עם "גנרל פחד", בתחומי חיים שונים ורבים.
אני תקווה שאצליח לייצר את החופש לעשות את שאני אוהב,
תוך הקשבה לפחדים, אך לא רק להם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה