דלת מדבר - צבעי מים ופסי מתכת. גודל: 50 על 70.
יצירה לקורס קומפוזיציה של יורם רוזוב, בצלאל, 1977. מקור ההשראה
הוא הטפונים (בשורוק) – סדרות החללים הקטנים שנפערו באבן החול האדומה בקירות נחל הכתובות.
באותה שנה לקחתי לשם את מרטין ואביבה הלכנו מקצה בקעת הירח במורד נחל הכתובות דרך
אבן חול אדמדמה וורודה, וממנה לסלע מטמורפי שחור ואל קניון גרניט אדום, עד למפגש
עם ערוץ החווארה-חנכייה. שם פנינו מזרחה יורדים במדרגות הגרניט והחול עד טאבה.
כשאני מסתכל עכשיו במפה אני המום ממה שיכולנו לעשות אז.
ארבע שנים לפני כן בספטמבר 1973 הלכנו בבקעת הירח, ראש השנה, רגע
לפני המלחמה. היינו דורון אורבך, ניצן מיכאלי, שאולי לב, יפה אינגבר, אורי הרמן
וחברתו, ורמי סידון ולפי זיכרוני גם מוש סביר, או שמא היה זה טיול אחר?
בזיכרוני המאובק מוש הוביל אותנו אל במת הר שולחן שהייתה שטוחה
ומכוסה מאובנים ימיים, ומשם כנראה מערבה, כנראה אל קניון ההפתעות ואל "מלך
הדייקים" כארבעים מטרים של סלע מטמורפי כהה, בליטת בקע מסיבית בבטן סלע החול. אולי
צפון מערבית מתמיל'ת חווארה שבוואדי סורה. כאמור, ייתכן שזה היה טיול אחר.
קשה לי להאמין שהרחקנו עד אזור וואדי אל-ביותי אם כי המישור הגדול
יכול להתאים לתמונה בזיכרוני הנמוג. אך, וזאת אני זוכר היטב, בדרך חזרה, המים תמו, על מרחב של גלי חול לוהטים, רועדים, ראינו במרחק מאתנו גוש סלע מרובע,
בודד במישור החם. תשושים הלכנו אליו בתקווה לצל. צנחנו לצדו. גובהו כששה או שבעה
מטרים, צלעו כעשרה מטרים. בחום המעמיק ניצן זחל לצדו השני של הסלע ומצא סדק שדרכו נכנסנו
מופתעים לחלל פנימי מוצל וקריר שבו המתנו שרועים על רצפת חול עד שפנה היום ואז
המשכנו. מאוחר יותר פגשנו את איתן צדוק שסיפר שהיה באותו זמן במצב דומה עם עוד שני
חברים אולי בתמיל'ת חווארה המזרחית יותר? או אולי בתמיל'ת טאבה?
חודש לאחר מכן בחולות סיני על שפת הים לפני מעוז בודפשט, כדור של צלף
פגע ברקתו וחלף את ראשו של רמי סידון כאשר התיישב לרגע.
הצבע החם, האדום, גווני השחור, לאחר המסה ראשונית הנחתי באצבעותיי את
הצבע על גיליון נייר 270 גר'. כדי לדמות את פעולת הרוח והמים המעצבת את הסלע,
שפכתי עליו עוד מים וערסלתי בזהירות את הגיליון, אוחז אותו בשתי ידי, מספיג את
נימיו, עד שהופיע מרקם הסלע שדמה לזיכרוני, ספק חללים, ספק שקעים בצל אבן החול. הצעד
הבא נוצר מעצמו. מסגרת מלבנית של פסי מתכת. רוקנתי בחטף שארית קופסת נס-קפה גדולה,
שלולית קפה כהה התפשטה לאיטה בכיור. חתכתי בכוח את הקופסה לאורכה ושיטחתי אותה
ליריעה של פח על רצפת המטבח של הדירה השכורה שבקומה השלישית בבית שברחוב ארלוזרוב
16 ברחביה המתוקה. היה לילה. חתכתי בסכין חיתוך וסרגל מתכת את יריעת הפח. אני זוכר
בתוך ידיי את השינוי בתנועת הסכין המאומצת, המחריקה ונשחקת על חיבורי הרצפות. את
פסי המתכת הצמדתי בסרט דבק דו-צדדי ששאלתי מאחד מעמיתיי לדירה. השמות שעולים בזיכרוני
מדירה זו הם מיקי גרובר אודי נדיב ונילי גולדמן, נחמה סביר, דגניה וג'וד עם
העיניים הפראיות. האוויר היה נהדר. בחדר הגדול שלי היו ארבעה חלונות צרפתיים, שפנו
מזרחה ודרכם נשקף סיגלון נהדר ועוד שני חלונות שפנו דרומה. מלבנים נהדרים. בבוקר
סאן הרחוב משירת ציפורים.
את העבודה ארזתי בשנת 1980 ולקחתי אותה לאאכן כמתנה לגודרון ואהרון
שאירחו אותי בעבודתי כמעצב אורח בדיסלדורף. איני יודע היכן היא היום.
תודה לאיציק בריקנר על שיחתנו. לדורון אורבך על דיוק השמות. ליואב
עוזיאל על סיפור הלחימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה