שני עקרבים קפואים
נמצאים אצלי בתוך קופסה בפריזר
לפעמים אני שומע אותם נאנחים
מתהפכים בשנתם בין הסנפרוסט
שניצל הטבעול והפיתות.
כל פעם שאני פותח את הפריזר
להוציא מצרך חדש
מביטות בי עיניהם הקרות
מבעד לדופן הקופסה השחורה
מחופת המסקינג-טייפ והניילון.
עוד לא, עוד לא, אני אומר
וסוגר בבושה וחיפזון את הדלת.
עוד לא הגיעה השעה.
בחוץ האוויר מתחמם ומתקרר
לאט כמו חזה של ענק
ערים מתנפחות ומתרוקנות
לפי הקצב.
יום אחד תבוא רעידת אדמה
ביתי ייסדק וייטה על צידו
המקרר יחליק, יתמוטט, ייפתח
שניצל סנפרוסט וחלה קפואה
ייפלו על אדמה מעלת עשן
ושני עקרבים ייצאו מן הקופסה.
מכוסים כפור על קרקע חמה
לאט לאט יזיזו מפרקים
ימתחו צבתות יפרשו זנב עם עוקץ.
עמוד האוויר החם ממדבר יהודה
יאמר להם: קדימה, עכשיו!
שני עקרבים זריזים
רצים על קרקע סדוקה.
אנשים שוכבים בין מצרכי מזון מפוזרים
ומכוניות עם מכסים פתוחים.
הם מחפשים אותי, רוצים לקחת
אותי אתם. עכשיו אפשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה