סיני, כנראה ינואר פברואר 1974, צלם לא ידוע, הסבת קציני חי''ר מתנדבים לשריון, כנראה ההסבה השנייה שהייתה. משמאל יוני מפקד ההסבה שהגיע למלחמה מאמסטרדם עם השיער הארוך. למטה, משה פלד, פצי, לא משנה מה תעשה העיקר שיהיה באצילות, היה אומר, יוני נתניהו, בנדל, בר-חיים, עודד מבארי, איציק בריקנר צל קנה התותח על פניו, מעליו אני, על התותח יוסי, מתחתיו און, יאיר קידן, ועוד רבים וטובים שאיני זוכר את שמותיהם. מסג''מים שנטשנו את ביה''ס לקצינים בחיפוש אחר לחימה, ועד אל''מים, מבני עשרים ועד ארבעים ויותר. לנו, הרגלים, הטנקים היו סוסים ואנחנו הדהרנו אותם בששון פרוע על מישורי סיני. אהבתי לנמנם בסל צריח תוך כדי הנסיעות במישורים הגדולים, להזות ולהתבונן בשמיים המתערבלים מעלי עם סיבוב הצריח. לעיתים צפו שם גופות. חריקות השרשרת, המוזיקה העל-קולית של הפגז, גלי סינוס בהולים ממשיכים להתרוצץ בקירות המתכת, רתע הסדן הכבד, צליל המתכת של התרמיל הנופל. מחושי הקנים נעים בקשת מחפשת על קווי אופק. האבק עדיין עלי. משום מה בר-חיים ויוסי הבוגרים ממני, פרשו עלי, מתבגר בסרבל, את חסותם. בר-חיים היה מקפיד להתקלח, להתגלח ולהחליף בגדים לפני ניקוי הטנק, ואז עסקנו בניקוי, בגירוז, ולעיתים בפירוק והרכבה של ששים וארבעה הברגים של גלגל ההינע הסופי. המספר המיסטי של ספר התמורות הסיני. זה אחרת כשאתה נקי, היה אומר. כשגילה בשיחה שאני מכיר את תיאודורה ובליסריוס הביזנטיים, פער את פיו ועיניו. רכשתי מעמד כלשהו בשיח האינטלקטואלי. בלילות חופשותיו אהב וויסקי ושיחה. זה נשמע כה בשל. היום, ילד מקשיש כמוני, לו יכולתי להעביר אתו ביחד שעות ערב עם כוס אובן או טליסקר ולדבר שירה, לתת לרפאים לחלוף על מישורי הזיכרון. משהו בזיכרון זווית חיוכו המעקים מזכיר לי היום את אורי לוטן. הם הגזימו, אמר, עיניו מרצינות, ביושבנו על מדרגות הפריקסט בחוליות הג'ידי, אם בפעם הבאה אצטרך להילחם על אפריקה – לא אגיע. יום אחד יוסי המחייך תמיד כרך את ידו על כתפי. איך חיי האהבה שלך? שאל. למה? שאלתי במבוכה של ביישנות ואשמה של מחדל. אנחנו דואגים לך, אמר. אתה רציני מדי. מאז ליוותה אותי שאלתו במרווחי הזמן המייסרים שנמתחו בעתידים שבין שפתיים לשפתיים, בין גוף מתוק לגוף מתוק. לו יכולתי לשבת גם אתו ולתת לו את ספרי. בקוליסים של הזיכרון, מרחב גבעות סיני מתעקם בחריצי הזמן, נוגע במרחב גבעות מנג'וריה. בקדח חור התולעת שבין המרחבים הוולס מתנגן, מתנגן, מתנגן. באלבום הנסגר בולים, תמונות, אותיות, דפים ריקים.
On the hills of Manchuria קישור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה