עכשיו כשהגיעו הסירנות החדשות של האמבולנסים
סירנות בשני תווים
השלמנו את פס הקול של הסרטים מאמריקה
ואנחנו חיים בסרט
אבל בסרט יחד עם הסירנות בשני תווים
יש גם את אחוות כחולי המדים, ז'קטים זרחניים
וזירות אירועים עם סרטים ואקדחים משכיני שלום
עם היסטוריה במחירי מבצע של האלאמו והבוקרים והמסטיק
ויש את הארי המזוהם ורוצחים סדרתיים
ויש רחובות אלימים וסכינאים וצלפים
יש את הארלם ואת שיקגו של הוליווד
ואת המשמר הלאומי, הסמים, הפוליטיקאי, הבלש והזונה
ואיגודי הנמלים והסופרנוס
ויש את המסוקים של ויאטנאם עם הוולקיריות
ואת הנשיא המודאג, היפה עם איירפורס 1
וכמובן את מונסנטו והמון בשר לאכול והמון שדיים
וכל מה שעושה אותנו כל כך יפים וכל כך מוצלחים,
ובתי הכלא, מקסיקו ועובדים זרים ואקזיטים
וכוח אדם, וגז ותאגידים
והומלסים, ועכשיו אפילו בקבוקים בשקיות,
מה שממש לא הבנתי כשהייתי לפני המון זמן בניו יורק
ואפילו אינדיאנים ושחורים משלנו ממש כמו שפעם התחפשנו בפורים
וכל פעם שאני שומע עכשיו את הסירנה החדשה בשני תווים
מצלצלת את הרקוויאם הדמוקרטי לדרוסים
ששמעתי אותה לראשונה בברקלי בשנות השבעים
חוצה את הרחוב באדום ברעש שלא הכרתי
אני יודע שאני באמריקה. אמריקה. באופני יוניברסל.
ככה זה. מי שמסתכל ביותר מדי סרטים
מי ששתק ביותר מדי סרטים
בסוף כלוא בסרט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה