אגור בלֶדִיג / 1 / ארוחת בוקר ראשונה בלדיג האוס

photo: liri schiff

אגור שיף

Ledig House

two and a half hours north of New York City in the town of Omi

די.דבל יו. זה שהכרתי מהאי-מיילים, התגלה כאיש צעיר מאד, רזה וגבוה, מהיר דיבור (זאת בעיה למי שאוזנו אינה מתורגלת לשמוע ניו-יורקית) וחביב להפליא. הוא מנהל את המקום הזה, כך סיפר לי, כבר חמש שנים, ובכל סופשבוע מגיע לבית האחוזה המבודד הזה, במחוז קולומביה בין האדסון לציטהאם, אוכל שתי ארוחות ערב עם חבורת הסופרים המתארחים כאן, וחוזר העירה במוצאי יום ראשון. תפס לו ג'וב, הבחור. עכשיו ישבו ליד השולחן שישה מהסופרים של מחזור ספטמבר: אדווארד גובין, המתרגם, בעל פני ילד מלוכסנות; יאצק, הסופר הפולני, שגם הוא נראה כמי שעד לא מכבר דישדש במסדרונות של בית ספר תיכון; ונורה גומרינגר, משוררת שוויצרית עטורת תהילה, פרסים, ותעודות אקדמיות. ממול, משני צידיו של די. דבל יו.ישבו ג'יימס מקלינדון, מחזאי ממסצ'וסטס, ואגור שיף, מתחזה מתל אביב. באמת, איך בדיוק אני שייך לכאן? אחר כך רווח לי מעט כשהבחנתי בשיבה שזרקה בזקנו של מקלינדון. אורחי מחזור ספטמבר של מושבת הסופרים הפסטורלית "לדיג האוס" התבקשו לפרסם תקציר של תולדות חייהם,. ודי. דבל יו. טרח והדפיס את הדפים וחילק אותם בין היושבים לשולחן "כדי שנכיר זה את זה". בלילה, בחדר, קראתי בעיון את תקצירי הביוגרפיות. שמתי לב שרק אחד מהסופרים מצא לנכון לציין את עובדת היותו "נשוי ואב לשניים". אולי מכיוון שהוא נטול שלל פרסים עיטורים מילגות ותארים להתפאר בהם? או שאולי משום שהוא בא מתל-אביב, ישראל, מקום שבו גידול ילדים הוא עניין אפילו יותר מפוקפק מכתיבת ספרים?
מוקדם בבוקר, מוקדם מידי, אחרי שיטוט שחרית במעלה דרך 22, התישבתי על מרפסת בית האחוזה מול אחו נוטף גשם שבו דילגה משפחת במבי. הכנתי לי ספל קפה וטוסטים מלחם אמריקאי סמרטוטי שאותם מרחתי בריבה אמריקאית שעשויה בעיקר מתירס. (אני לא מתלונן. במטבח כאן, יש הכל, מכל סוג, והרבה. פשוט צריך לדעת איפה לחפש), ונורה, המשוררת השוויצרית הצטרפה אלי מצוידת בתפוח בננה ושני חצאי אשכולית. היא אמרה לי, "יום אחד הטבע ינצח את האנושות." .יתושה התישבה לה על המצח, ועד שניפנפתי אותה, הצליחה לחטוף מעט מדמה של המשוררת. ובכן, ארוחת בוקר ראשונה ב"לדיג האוס".