כובע הנזיר, כרכור, צילום: יצחק פטיש
Flower 18. Israel. Photo by Izak Patish
Flower 18. Israel. Photo by Izak Patish
איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
כדי לקרוא את המאמר מתחילתו יש לגלול לאחור לרשומות קודמות אל הפוסט הראשון של המאמר (יום חמישי 13 מרץ 2008)
ההמשך: (23) עם הניאו-קונפוציאניזם של סונג
עם הניאו-קונפוציאנים של סונג, הנפש, כמרכז המאחד את האדם והסוכנות המחברת את האינדיבידואל והכלל, נתפסה במונחים דומים לאלו של מנציוס. אולם גם ההבדלים ראויים לציון. חלק מהפרובלמטיקה הניאו-קונפוציאנית נתונה בעובדה ששלמות האדם כבר לא טבעית, כפי שהייתה עם מנציוס. במידה ומתכוונים לממש את האפשרויות המוסריות של טבע האדם, כבר לא ניתן לקבל את שלמות האדם כמובטחת אלא יש להגשים אותה, הן באופן תיאורטי והן באופן מעשי, באמצעות מאמץ אדיר של הנפש. הנפש הופכת לדאגה מרכזית בסונג, ואין זה קשה להבחין הן בהתקרבות אל המחשבה הבודהיסטית על הנפש והן באותות לתגובה אינטנסיבית נגד הבודהיזם. בהרגל שלהם לבטל את הידיעה החושית ולהנמיך את "התאוות האנושיות העצמיות," הניאו-קונפוציאנים מגלים לכל הפחות זיקה אל הבודהיסטים. אולם במשיכתם לעבר תפיסה הרואה את הנפש המוסרית כמפקד האדם השלם המסוגל לביטוי מוסרי ולהתפתחות מוסרית באופן משמעותי, הם שללו את ההנחות המטפיסיות הבודהיסטיות.
יש לייחס חשיבות עליונה לעובדה שתפיסת הנפש הניאו-קונפוציאנית, כפי שבאה לידי ביטוי בייצוגי הנפש במחשבת צ'נג-ג'ו, לא פחות מאשר במסורת לו שיאנגשאן Lu Xiangshan, 1139-1193)), לגמרי מוציאה מכלל חשבון דואליות נפש/גוף כמרכז המאחד את האדם. דואליות המציאות האידיאלית והפיסית, אוניברסליות העיקרון וייחודיות התכונה הפסיכו-פיסית, ללא ספק אמיתית וחשובה. אולם הרבה ממה שיש לג'ו שי לומר על הנפש, הטבע, והרגשות, משמש לאשר את אפקטיביות הנפש כסוכנת האינטגרציה. "הטבע הוא עיקרון הנפש; הרגשות הם תנועת הטבע; הנפש היא אדון הטבע והרגשות." מחוננת באינדיבידואליות, הנפש בכל אופן מסוגלת להגשים מציאות על-אישית (transpersonal); מתפקדת כתודעה היא בכל אופן נושאת את העיקרון, שהוא בעת ובעונה אחת המהות שלה או התוכן והמקור או הקרקע המטפיסית שלה. הנפש אינדיבידואלית בייחוס שלה עם צ'י, על-אישית בייחוס שלה עם עיקרון, תיפקודית בייחוס שלה עם צ'י ורגשות, ומהותית בייחוס שלה עם העיקרון והטבע. הטיפוח העצמי בלימוד הנפש (心學), מתרכז קודם כל בהבטחת הפיכתה של ה"נפש האנושית" הנתונה באינדיבידואל הפסיכו-פיסי המסוים, שתהיה קשובה ככל האפשר ל"נפש הדאו" (道心), היא הביטוי לאחדותו או שלמותו הכוללת-כל של העיקרון.
ההמשך: (24) אחד היסודות המטפיסיים לאופטימיות
עם הניאו-קונפוציאנים של סונג, הנפש, כמרכז המאחד את האדם והסוכנות המחברת את האינדיבידואל והכלל, נתפסה במונחים דומים לאלו של מנציוס. אולם גם ההבדלים ראויים לציון. חלק מהפרובלמטיקה הניאו-קונפוציאנית נתונה בעובדה ששלמות האדם כבר לא טבעית, כפי שהייתה עם מנציוס. במידה ומתכוונים לממש את האפשרויות המוסריות של טבע האדם, כבר לא ניתן לקבל את שלמות האדם כמובטחת אלא יש להגשים אותה, הן באופן תיאורטי והן באופן מעשי, באמצעות מאמץ אדיר של הנפש. הנפש הופכת לדאגה מרכזית בסונג, ואין זה קשה להבחין הן בהתקרבות אל המחשבה הבודהיסטית על הנפש והן באותות לתגובה אינטנסיבית נגד הבודהיזם. בהרגל שלהם לבטל את הידיעה החושית ולהנמיך את "התאוות האנושיות העצמיות," הניאו-קונפוציאנים מגלים לכל הפחות זיקה אל הבודהיסטים. אולם במשיכתם לעבר תפיסה הרואה את הנפש המוסרית כמפקד האדם השלם המסוגל לביטוי מוסרי ולהתפתחות מוסרית באופן משמעותי, הם שללו את ההנחות המטפיסיות הבודהיסטיות.
יש לייחס חשיבות עליונה לעובדה שתפיסת הנפש הניאו-קונפוציאנית, כפי שבאה לידי ביטוי בייצוגי הנפש במחשבת צ'נג-ג'ו, לא פחות מאשר במסורת לו שיאנגשאן Lu Xiangshan, 1139-1193)), לגמרי מוציאה מכלל חשבון דואליות נפש/גוף כמרכז המאחד את האדם. דואליות המציאות האידיאלית והפיסית, אוניברסליות העיקרון וייחודיות התכונה הפסיכו-פיסית, ללא ספק אמיתית וחשובה. אולם הרבה ממה שיש לג'ו שי לומר על הנפש, הטבע, והרגשות, משמש לאשר את אפקטיביות הנפש כסוכנת האינטגרציה. "הטבע הוא עיקרון הנפש; הרגשות הם תנועת הטבע; הנפש היא אדון הטבע והרגשות." מחוננת באינדיבידואליות, הנפש בכל אופן מסוגלת להגשים מציאות על-אישית (transpersonal); מתפקדת כתודעה היא בכל אופן נושאת את העיקרון, שהוא בעת ובעונה אחת המהות שלה או התוכן והמקור או הקרקע המטפיסית שלה. הנפש אינדיבידואלית בייחוס שלה עם צ'י, על-אישית בייחוס שלה עם עיקרון, תיפקודית בייחוס שלה עם צ'י ורגשות, ומהותית בייחוס שלה עם העיקרון והטבע. הטיפוח העצמי בלימוד הנפש (心學), מתרכז קודם כל בהבטחת הפיכתה של ה"נפש האנושית" הנתונה באינדיבידואל הפסיכו-פיסי המסוים, שתהיה קשובה ככל האפשר ל"נפש הדאו" (道心), היא הביטוי לאחדותו או שלמותו הכוללת-כל של העיקרון.
ההמשך: (24) אחד היסודות המטפיסיים לאופטימיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה