הכוח אשר דרך המַתַך הירוק מניע את הפרח The force that through the green fuse drives the flower

טל. כרכור 2008. צילום: יצחק פטיש.

הכוח אשר דרך המַתַך הירוק מניע את הפרח
דילן תומס

הכוח אשר דרך המַתַך הירוק מניע את הפרח
מניע את זמני הירוק; זה ההודף את שרשי העצים
הוא מחריבי.
ואני סתום מלספר לוֶרד הרכוּן
עלומַי נכפפים באותו קֶדח חורפי.

הכוח הנוהג את המים דרך הסלעים
נוהג את דמי האדום; זה המייבש נחל מפכה
הופך את שלי לדונַג רפה.
ואני מטומטם מלמלל אל נימַי
היאך את מעיין ההר יונק אותו הפה.

היד המסחררת את המים בבריכה
בוחשת חול טובעני; זו התולה את הרוח הנושבה
גוררת את מפרש תכריכִי.
ואני טיפש מלספר לתלוי
היאך הסיד לתליין נוצר מעפרי.

שפתי הזמן עוֹלְקוֹת אל ראש המבוע;
אהבה מטפטפת ונאספת, אך הדם הנופל
ישקיט יסוריה.
ואני בָּלוּם מלספר לרוח נִכְוֶונֶת
היאך קָצב הזמן סביב הכוכבים רקיע.

ואני אילם מלְגלות למצֶבֶת המאהב
היאך במסתרים אותה התולעת עושה את דרכה בסדיני.

The force that through the green fuse drives the flower
Dylan Thomas

The force that through the green fuse drives the flower
Drives my green age; that blasts the roots of trees
Is my destroyer.
And I am dumb to tell the crooked rose
My youth is bent by the same wintry fever.

The force that drives the water through the rocks
Drives my red blood; that dries the mouthing streams
Turns mine to wax.

And I am dumb to mouth unto my veins

How at the mountain spring the same mouth sucks.

The hand that whirls the water in the pool
Stirs the quicksand; that ropes the blowing wind

Hauls my shroud sail.
And I am dumb to tell the hanging man

How of my clay is made the hangman's lime.

The lips of time leech to the fountain head;
Love drips and gathers, but the fallen blood
Shall calm her sores.
And I am dumb to tell a weather's wind
How time has ticked a heaven round the stars.

And I am dumb to tell the lover's tomb
How at my sheet goes the same crooked worm.