קטה קולביץ ובעלה מאובנים בבקשת סליחה מבנם שנהרג בחזית מלחמת העולם הראשונה. אנדרטה של קטה קולביץ בבית קברות בבלגיה.
Kathe Kollwitz: The Grieving Parents, a memorial to Kollwitz' son Peter,Vladslo Diksmuide, West Flanders, Belgiumקטה קולביץ Kathe Kollwitz 22- 4
המלבל''ג אגור שיף
אמנית הדפסים, רשמת ופסלת אקספרסיוניסטית, שעבודותיה מתארות את סבלו של מעמד הפועלים בגרמניה, בתחילת המאה העשרים.
קטה קולביץ נולדה כקטרינה שמידט ב-8 ביולי 1867 בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגראד, רוסיה) לבנאי מומחה ולבתו של כומר שפרש מהכנסיה הלותרנית והקים קהיליה עצמאית. את לימודי האמנות התחילה כילדה בעידודו של אביה והמשיכה בהם בברלין ובמינכן באקדמיה ללימודי אמנות לנשים.
ב-1890 חזרה לברלין ונישאה לקרל קולביץ, רופא שהתמסר לטיפול בעניים ובמוכי גורל. חיי המחסור והרעב ברובע הפועלים שבו התגוררה באותה תקופה, הפכו לחומר העיקרי שמנו יצרה קולביץ את עבודותיה לאורך כל שנות פעילותה, והם גם שהשפיעו על תודעתה הפוליטית.
ב-1898 התפרסמה קולביץ בזכות סדרה של שלושה תחריטים ושלוש ליטוגרפיות תחת הכותרת "האורגים", וכעשור לאחר מכן עוררה סדרת התחריטים שלה,"מלחמת האיכרים", רושם עז.
ב-22 באוקטובר 1914, נהרג בנה הצעיר פטר (יליד 1896) באחד מגלי ההתקפה הראשונים של הצבא הגרמני בחזית המערב. מיד עם תום המלחמה התחילה קולביץ לעבוד על אנדרטה לזכרו, אבל העבודה נשלמה רק ב-1932 כשהורשו הגרמנים להקים בתי קברות צבאיים מסודרים בשטח בלגיה. אנדרטה זו – שבה אם החייל המת (דיוקנה של קטה קולביץ עצמה) ואביו (דיוקנו של קרל קולביץ) כורעים משני עבריו ומבקשים את סליחתו – הפכה לאחת העבודות הידועות ביותר של קולביץ.
ב- 1920 היתה קולביץ לאשה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הפרוסית לאמנויות. באותה שנה הצטרפה ל- IAH, ה"ארגון הבינלאומי לעזרה לפועלים", ועיצבה לאירגון את הכרזות: "עיזרו לרוסיה", "וינה גוססת!" ו-"עזרה לילדים!" . עבודות אלה כמו גם "דפי הזיכרון לקרל ליבקנכט", סדרת חיתוכי עץ אנטי מלחמתית תחת הכותרת "מלחמה", ושלושת הכרזות "ילדי גרמניה רעבים", "לחם" ו- "מלחמה – לעולם לא עוד!" מיצבו את קולביץ כתועמלנית פוליטית של תנועות השמאל.
עם עליית הנאצים לשלטון נאלצה קולביץ להתפטר מהאקדמיה לאמנויות, יצירותיה הוכרזו כ"אמנות מנוונת" וכל עבודותיה הוסרו מתצוגות פומביות. אולם בניגוד לאמנים נרדפים אחרים בחרה קטה קולביץ לא לגלות מגרמניה. פרסומה העצום בעולם כולו הגן עליה מפני רדיפות הגסטאפו.
ב-1936 פירסמה את סדרת הליטוגרפיות "מוות" שמציגה באמצעות חזון נבואי מקאברי ומעורר אימה את הצפוי למעמד הפועלים שבגד והתמכר לנציונאל סוציאליזם.
ב-1940, מת בעלה, קרל, וב-1942 נהרג נכדה פטר (בנו של הנס, בנה הבכור) בחזית המזרח.
ב-1943 גלתה קטה קולביץ מברלין וכמה חודשים אחר כך נהרס ביתה בהפצצות ועשרות מעבודותיה אבדו. בחודשי המלחמה האחרונים התגוררה קולביץ בת ה-78 במוריצבורג שליד דרזדן. אבל היא לא זכתה לראות את סופו של הרייך. כשבועיים לפני הכניעה, ב-22 באפריל 1945, מתה.
אמנית הדפסים, רשמת ופסלת אקספרסיוניסטית, שעבודותיה מתארות את סבלו של מעמד הפועלים בגרמניה, בתחילת המאה העשרים.
קטה קולביץ נולדה כקטרינה שמידט ב-8 ביולי 1867 בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגראד, רוסיה) לבנאי מומחה ולבתו של כומר שפרש מהכנסיה הלותרנית והקים קהיליה עצמאית. את לימודי האמנות התחילה כילדה בעידודו של אביה והמשיכה בהם בברלין ובמינכן באקדמיה ללימודי אמנות לנשים.
ב-1890 חזרה לברלין ונישאה לקרל קולביץ, רופא שהתמסר לטיפול בעניים ובמוכי גורל. חיי המחסור והרעב ברובע הפועלים שבו התגוררה באותה תקופה, הפכו לחומר העיקרי שמנו יצרה קולביץ את עבודותיה לאורך כל שנות פעילותה, והם גם שהשפיעו על תודעתה הפוליטית.
ב-1898 התפרסמה קולביץ בזכות סדרה של שלושה תחריטים ושלוש ליטוגרפיות תחת הכותרת "האורגים", וכעשור לאחר מכן עוררה סדרת התחריטים שלה,"מלחמת האיכרים", רושם עז.
ב-22 באוקטובר 1914, נהרג בנה הצעיר פטר (יליד 1896) באחד מגלי ההתקפה הראשונים של הצבא הגרמני בחזית המערב. מיד עם תום המלחמה התחילה קולביץ לעבוד על אנדרטה לזכרו, אבל העבודה נשלמה רק ב-1932 כשהורשו הגרמנים להקים בתי קברות צבאיים מסודרים בשטח בלגיה. אנדרטה זו – שבה אם החייל המת (דיוקנה של קטה קולביץ עצמה) ואביו (דיוקנו של קרל קולביץ) כורעים משני עבריו ומבקשים את סליחתו – הפכה לאחת העבודות הידועות ביותר של קולביץ.
ב- 1920 היתה קולביץ לאשה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הפרוסית לאמנויות. באותה שנה הצטרפה ל- IAH, ה"ארגון הבינלאומי לעזרה לפועלים", ועיצבה לאירגון את הכרזות: "עיזרו לרוסיה", "וינה גוססת!" ו-"עזרה לילדים!" . עבודות אלה כמו גם "דפי הזיכרון לקרל ליבקנכט", סדרת חיתוכי עץ אנטי מלחמתית תחת הכותרת "מלחמה", ושלושת הכרזות "ילדי גרמניה רעבים", "לחם" ו- "מלחמה – לעולם לא עוד!" מיצבו את קולביץ כתועמלנית פוליטית של תנועות השמאל.
עם עליית הנאצים לשלטון נאלצה קולביץ להתפטר מהאקדמיה לאמנויות, יצירותיה הוכרזו כ"אמנות מנוונת" וכל עבודותיה הוסרו מתצוגות פומביות. אולם בניגוד לאמנים נרדפים אחרים בחרה קטה קולביץ לא לגלות מגרמניה. פרסומה העצום בעולם כולו הגן עליה מפני רדיפות הגסטאפו.
ב-1936 פירסמה את סדרת הליטוגרפיות "מוות" שמציגה באמצעות חזון נבואי מקאברי ומעורר אימה את הצפוי למעמד הפועלים שבגד והתמכר לנציונאל סוציאליזם.
ב-1940, מת בעלה, קרל, וב-1942 נהרג נכדה פטר (בנו של הנס, בנה הבכור) בחזית המזרח.
ב-1943 גלתה קטה קולביץ מברלין וכמה חודשים אחר כך נהרס ביתה בהפצצות ועשרות מעבודותיה אבדו. בחודשי המלחמה האחרונים התגוררה קולביץ בת ה-78 במוריצבורג שליד דרזדן. אבל היא לא זכתה לראות את סופו של הרייך. כשבועיים לפני הכניעה, ב-22 באפריל 1945, מתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה