על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב (27) On the Matter of the Mind

פרח, כרכור, צילום: יצחק פטיש
Flower 20. Israel. Photo by Izak Patish

איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי

כדי לקרוא את המאמר מתחילתו יש לגלול לאחור לרשומות קודמות אל הפוסט הראשון של המאמר (יום חמישי 13 מרץ 2008)

ההמשך: (27) בתהליך המתחיל עם הופעת המגע הקל ביותר

בתהליך המתחיל עם הופעת המגע הקל ביותר של ירוק בעץ ונמשך בהדרגה באמצעות אינספור הטרנספורמציות המעורבות בצמיחת הענפים, העלים, הפרחים, והפרות, דחף היצירה והיצירה מחדש (生生) בא לכדי ביטוי. ביחס לדחף זה להפיח חיים, ג'ו שי מעיר, "לשם מה אם לא לשם האנושיות והאהבה?" ביסוד ביטחונו של ג'ו שי בכושר האנושי להתפתחות מוסרית ולעשייה מוסרית אפקטיבית נמצאת אמונתו בנפש השמים והארץ ליצור את הדברים (天地生物之心) ולגרום לאינספור תמורות התהליך הטבעי. הבסיס היא אותה נפש בה שותפים בני האדם ובעלי חיים אחרים. "אנושיות," הוא אומר, "היא נפש השמים והארץ ליצירת הדברים והיא הנפש של בני האדם והדברים האחרים." Qian Mu הציג את משמעותה המטפיסית של הצהרה זו במילים הבאות:

מה שניתן לתפוס אותו כמאחד את השמים והארץ ואת כל הדברים הוא פשוט צ'י אחיד
(unitary qi). הנפש היא צ'י זה בהיבט הרוחני ביותר שלו (其氣之最精爽者). לשמים ולארץ יש נפש, וגם לכל הדברים יש נפש. 仁 הוא העיקרון החיוני והדחף החיוני הפועל במסגרת אותו צ'י.

דונלד מונרו (Donal J. Munro) מציע שדוקטרינת ren זו נושאת דמיון ל- animism בכך שמתמקדת בדחף החיים והפריון שבכל הדברים. אמנם בלטינית המילה anima, או "נשימה," ממנה נובע המונח, מרמזת על הקבלה אפשרית עם מושג ה- צ'י. אולם, דווקא הניגוד בין שני המושגים כפי שהתפתחו הוא היותר מרתק; המונח anima מתקשר עם נשמה או רוח מובחנת מחומר, מונח הצ'י לא מרמז על כל הבחנה שכזאת. האנימיזם שהגה George Ernst Stahl בתחילת המאה השמונה-עשרה, סובב סביב הרעיון שנשמה אל-חומרית דיסקרטית, נפרדת מהחומר, דרה בתוך אובייקטים חיים וקובעת את התפתחותם האורגאנית. עבור ג'ו שי, צ'י מקיף לא רק את ממד החומר ואת ממד הרוח (קרוב לודאי שעצם ההבחנה ביניהם לא עלתה על דעתו). מונחים כמו 鬼 ו- 神 (gui ו- shen, לעיתים קרובות מתורגמים כ"רוחות" או "כוחות רוחניים חיוביים ושליליים") הם הדינאמיקה של התהליך של מה שמגיע ומה שעוזב (coming and going), התרחבות והצטמצמות, התאספות והתפזרות ה- צ'י האחיד ש- Qian Mu הזכיר בציטוט הקודם.

כמו כן ראוי לציין, בעוד ג'ו שי מיקם את היצירה והפריון במסגרת הקונטקסט הגדול יותר של הטבע בכלל, ובכך הדגיש את המשכיות החיים, נראה כי כמו כן האמין שבמונחים מוסריים, (316) קיים פער ניכר בין בני אדם ובעלי חיים אחרים. בני האדם מובחנים מבעלי חיים אחרים בזכות איכות הצ'י וטבע התודעה שלהם—באופן ספציפי, בזכות כושר המעורבות והדאגה הדדית שלהם. בנוסף לדחף החיים ואהבת החיים, המשותפים לכל, בני האדם ניחנו בפוטנציאל להשתתף באופן נרחב יותר בשמים ובארץ, וביכולת לסייע בתהליך היצירה והתמורה באמצעות הרגלים ומנהגים של דאגה טיפוח והסדרת החיים באמצעות ממשל. דעה זו אינה עומדת בסתירה לטענתו כי השוני בין אדם לאדם קטן יחסית. הנאור נבדל מהאדם הפשוט בזכות כושרו להשלים את מלוא הפוטנציאל האנושי הייחודי [וזאת] על ידי שחרור הנפש מהעיוותים, העצמיות, והצרות השורים בדרך כלל בנתונים שלה ובאפשרו לנפש להקרין את זיקתה אל נתוני השמים, בהיותה נכונה (in its correctness), אוניברסלית, ונרחבת—הווה אומר, באמצעות הגשמת אנושיות הנפש.

דחף זה להרחבת העצמי, כה בולט במטפיסיקה של ג'ו שי וחכמי מינג (Ming, 1368-1644) שבאו אחריו, כרוך יחדיו עם הבנתו את הנפש כהדדית (relational) בטבעה. כפי שהוא ניסח זאת כאשר נשאל על הרעיון המנציאני של "הגדלת" ו"השלמת" "ארבע ההתחלות":

"להגדיל" זה להרחיב (張開). "להשלים" זה להגשים (放滿). נפש הרחמים והחמלה אינה רק משהו המתרחש ברגע בו היחיד מבחין בילד [העומד לפול לתוך באר], אלא נתון בכל פעולה. אם היום היחיד מרחיב לכיוון מסוים ומחר לכיוון אחר, בהדרגה תבוא לביטויה המלא. מתוך בית בודד תתפשט למדינה, ומהמדינה לעולם, ויהיה בה די לקיום כל אשר בארבעת הימים. זו ההשלמה המובילה להתפתחות מלאה.

שאלה: האם "להגדיל" ו"להשלים" כמוהם כלפתח את העצמי ולהרחיב את העצמי?
תשובה: זה פשוט להגדיל ולהשלים אותה (נפש) היכן שקודם היו מחיצות. זה כמו כאשר היד אוחזת במברשת, משימה אותה על הנייר, ויוצרת מילים. לא ניתן לקבוע כי היד היא מסוג אחד והמילים מסוג אחר. הילד העומד לפול לתוך הבאר במקום מסוים ונפש הרחמים והחמלה המתעוררים ביחיד הם אותו הדבר. לא ניתן לומר כי הילד העומד לפול לתוך הבאר נמנה עם אותו "אחר," בעוד נפש הרחמים והחמלה נמנית עם היחיד [הצופה].

"להגדיל ולהשלים [את העצמי] היכן שקודם היו מחיצות" זה לא להסיר את ההבחנה בין העצמי והאחר אלא להכיר בהשלכות השותפות ויחסי הגומלין הבין-אנושיים (human interrelatedness and interaction) ולתפוס שהעצמי מגשים עצמו בתגובתיות ולאו דווקא בהסתגרות. אולם, רעיון זה הוא יותר ממוסרי; הוא גם מטפיסי. דבריו של ג'ו שי מהווים הצהרה ביחס לטבע התודעה. מהפרספקטיבה של הפילוסופיה המערבית במאה העשרים, יש בה גוון מודרני.

ההמשך: קודה