Water. Photo by Steven Moore
איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
כדי לקרוא את המאמר מתחילתו יש לגלול לאחור לרשומות קודמות אל הפוסט הראשון של המאמר (יום חמישי 13 מרץ 2008)
ההמשך: (25) עבור ג'ו שי כמו עבור צ'נג
עבור ג'ו שי, כמו עבור צ'נג יי, מסלול הטיפוח האתי ערוך להוביל את האינדיבידואלים דרך הפרטיקולריות לעבר המקור המאחד בעיקרון אוניברסלי יחיד. ג'ו שי חושב אחרת מהבודהיסטים בכך שמבחינתו תהליך הטיפוח באמצעותו האינדיבידואל משתתף בכולל-כל לא כרוך בפיזור תודעת העצמי האינדיבידואלי או עזיבת האינטואיציות החיוניות של הדיסקרטיות, הגיוון, או אישיות. עבורו, הטיפוח כרוך בהרחבת תחושת העצמיות באמצעות הגברת ההכרות עם הטבע המוסרי (אשר במסגרת אסכולת צ'נג-ג'ו מזוהה עם העיקרון) ובתחושת גידול של שותפות בין-אנושית. במילים אחרות, ההתפתחות המוסרית של היחיד כרוכה בהתגברות על אי בהירות הנפש הנובעת משקיעה (indulgence) ב- "תאוות האנושיות העצמיות," תוצר התכונה הפסיכו-פיסית האינדיבידואלית. התהליך כרוך לדעתם לא בהגבלת האישיות, אלא בשחרור מהעכירות והעצמיות אשר מנמיכים ומגסים את העצמי. הנפש האנושית, המכילה עיקרון ומקשרת את או מפקדת על הטבע והרגשות, מצוידת באופן אידיאלי לעבור מהפרטיקולריות לעבר האחדות; תוך כדי התהליך היא אינה מאבדת דבר אלא מצמצמת את העצמיות והבידוד.
(312) במידה ונדרשת השוואה בין השקפה זו ופרספקטיבות מערביות על הנפש, נראה כי תפקידה האופייני של הנפש האנושית כפי שנתפסה בסונג ניאו-קונפוציאניזם הוא לא לבצע בחירה ולאשר את אפשרות האוטונומיה האנושית אלא להכיר ביחסי הקשר ולשחזר את הקרקע המטפיסית עבור השותפות והקשר הבין-אנושי (relatedness and communication). ג'ו שי בדיונו על הרצון הרחיק מעבר למנציוס בכך שהציע שהשקפה זו, לא מערבת חריגה קיצונית מההשקפה הראשונית של הרצון כהחלטיות (resolve), כוונה, ונחישות. זוהי מחויבות למטרה, או, אולי, החוזק וההחלטיות באמצעותם היחיד מכוון את הנפש למטרה. כאשר נשאל בנוגע לקטע במאמרות 2:4 בו קונפוציוס מתאר את התבגרות הנפש שלו כ"כינון הרצון ללמוד." ג'ו שי מאשר את הרעיון שהרצון הוא התכווננות (directedness) הנפש (心有所之謂之志). הוא מוסיף, אמנם, כי ישנה השלכה נוספת:
"בעולם ישנן התפצלויות רבות ואינספור דרכים ואילו הנאור לא פנה לדרך סתמית אלא לדרך זו בלבד. הרצון נתון במאגרים העמוקים של הנפש, לכן הרופאים אומרים כי הרצון קשור לכליות. בין התלמידים בימינו אין שלא רודף לימוד, אולם לא ניתן לומר על כולם כי "כוננו רצונם ללמוד." מי שיכול לכונן רצונו ללמוד, באופן טבעי אינו מסוגל להפסיק. מי ש- "לומד וכל הזמן מתרגל את מה שלמד" מגיע לנקודה בה נהנה ממנו, עבורו כל שלב בא בעתו. כמוהו כאדם שבחודשים הקרים באופן ספונטאני נוטה לקראת מקום בו יש אש ובחודשים חמים נוטה באופן ספונטאני לעבר מקום בו תהיה רוח קרירה. כאשר משרת את שליטו מניע אותו הכיבוד; כאשר משרת את הוריו מניע אותו כיבוד אבות. למרות שתוך כדי כך נתקל בקשיים, אך אינו נרתע מהקושי אלא מבצע את אותן פעולות ביסודיות."
דימוי ההתפצלות (מזלג) בדרך מופיע כאן, אולם הנושא הוא לא בחירה בין אלטרנטיבות. קונפוציוס הפגין את הרצון שלו בכך שהתמסר באופן מוחלט לדרך הלימוד האחת. בצומת זו הלימודים מפתחים את המומנטום הפנימי שלהם: כאשר פנה אל דרך הלימודים המיוחדת (אשר מעבר לדרישות המקובלות), אשר אפשר שיחולו בה עיכובים בתגובה לדרישות אחרות, ו"כונן את הרצון ללימודים," הניעה אותו מסירות טוטאלית למטרה – "באופן טבעי לא מסוגל להפסיק." כמו מנציוס, אשר ייחס לבני האדם נטייה טבעית ספונטאנית לעבר הפעולה המוסרית – "ממש איבר מוסרי," כפי שארתור דנטו (Arthur Danto) ניסח זאת – ג'ו שי משווה כאן את הדחף לפעולה מוסרית ל- thermotropism. מנציוס התנה את פיתוחן המלא של "ארבע ההתחלות" של המידות לדרישה הכרתית, באומרו, "מאחר וכל בני האדם ניחנו בארבעה עקרונות אלו בעצמם, יש לאפשר להם לדעת כיצד לפתח ולהשלים אותן והעניין יתפתח כמו אש שהחלה לבעור, או מעיין אשר מצא סדק לנבוע." עם ג'ו שי, אשר הדגיש את ההתפתחות ההכרתית אף יותר, הרצון חייב להיות נכון והכיוון והנתיב מותקנים בטרם יפעל הדחף באופן אמין, בנקודה בה כבר אין יותר שאלה של בחירה בין דרישות סותרות או טענות מתחרות.
ההמשך: (26) למרות מורכבות השקפות ג'ו שי
עבור ג'ו שי, כמו עבור צ'נג יי, מסלול הטיפוח האתי ערוך להוביל את האינדיבידואלים דרך הפרטיקולריות לעבר המקור המאחד בעיקרון אוניברסלי יחיד. ג'ו שי חושב אחרת מהבודהיסטים בכך שמבחינתו תהליך הטיפוח באמצעותו האינדיבידואל משתתף בכולל-כל לא כרוך בפיזור תודעת העצמי האינדיבידואלי או עזיבת האינטואיציות החיוניות של הדיסקרטיות, הגיוון, או אישיות. עבורו, הטיפוח כרוך בהרחבת תחושת העצמיות באמצעות הגברת ההכרות עם הטבע המוסרי (אשר במסגרת אסכולת צ'נג-ג'ו מזוהה עם העיקרון) ובתחושת גידול של שותפות בין-אנושית. במילים אחרות, ההתפתחות המוסרית של היחיד כרוכה בהתגברות על אי בהירות הנפש הנובעת משקיעה (indulgence) ב- "תאוות האנושיות העצמיות," תוצר התכונה הפסיכו-פיסית האינדיבידואלית. התהליך כרוך לדעתם לא בהגבלת האישיות, אלא בשחרור מהעכירות והעצמיות אשר מנמיכים ומגסים את העצמי. הנפש האנושית, המכילה עיקרון ומקשרת את או מפקדת על הטבע והרגשות, מצוידת באופן אידיאלי לעבור מהפרטיקולריות לעבר האחדות; תוך כדי התהליך היא אינה מאבדת דבר אלא מצמצמת את העצמיות והבידוד.
(312) במידה ונדרשת השוואה בין השקפה זו ופרספקטיבות מערביות על הנפש, נראה כי תפקידה האופייני של הנפש האנושית כפי שנתפסה בסונג ניאו-קונפוציאניזם הוא לא לבצע בחירה ולאשר את אפשרות האוטונומיה האנושית אלא להכיר ביחסי הקשר ולשחזר את הקרקע המטפיסית עבור השותפות והקשר הבין-אנושי (relatedness and communication). ג'ו שי בדיונו על הרצון הרחיק מעבר למנציוס בכך שהציע שהשקפה זו, לא מערבת חריגה קיצונית מההשקפה הראשונית של הרצון כהחלטיות (resolve), כוונה, ונחישות. זוהי מחויבות למטרה, או, אולי, החוזק וההחלטיות באמצעותם היחיד מכוון את הנפש למטרה. כאשר נשאל בנוגע לקטע במאמרות 2:4 בו קונפוציוס מתאר את התבגרות הנפש שלו כ"כינון הרצון ללמוד." ג'ו שי מאשר את הרעיון שהרצון הוא התכווננות (directedness) הנפש (心有所之謂之志). הוא מוסיף, אמנם, כי ישנה השלכה נוספת:
"בעולם ישנן התפצלויות רבות ואינספור דרכים ואילו הנאור לא פנה לדרך סתמית אלא לדרך זו בלבד. הרצון נתון במאגרים העמוקים של הנפש, לכן הרופאים אומרים כי הרצון קשור לכליות. בין התלמידים בימינו אין שלא רודף לימוד, אולם לא ניתן לומר על כולם כי "כוננו רצונם ללמוד." מי שיכול לכונן רצונו ללמוד, באופן טבעי אינו מסוגל להפסיק. מי ש- "לומד וכל הזמן מתרגל את מה שלמד" מגיע לנקודה בה נהנה ממנו, עבורו כל שלב בא בעתו. כמוהו כאדם שבחודשים הקרים באופן ספונטאני נוטה לקראת מקום בו יש אש ובחודשים חמים נוטה באופן ספונטאני לעבר מקום בו תהיה רוח קרירה. כאשר משרת את שליטו מניע אותו הכיבוד; כאשר משרת את הוריו מניע אותו כיבוד אבות. למרות שתוך כדי כך נתקל בקשיים, אך אינו נרתע מהקושי אלא מבצע את אותן פעולות ביסודיות."
דימוי ההתפצלות (מזלג) בדרך מופיע כאן, אולם הנושא הוא לא בחירה בין אלטרנטיבות. קונפוציוס הפגין את הרצון שלו בכך שהתמסר באופן מוחלט לדרך הלימוד האחת. בצומת זו הלימודים מפתחים את המומנטום הפנימי שלהם: כאשר פנה אל דרך הלימודים המיוחדת (אשר מעבר לדרישות המקובלות), אשר אפשר שיחולו בה עיכובים בתגובה לדרישות אחרות, ו"כונן את הרצון ללימודים," הניעה אותו מסירות טוטאלית למטרה – "באופן טבעי לא מסוגל להפסיק." כמו מנציוס, אשר ייחס לבני האדם נטייה טבעית ספונטאנית לעבר הפעולה המוסרית – "ממש איבר מוסרי," כפי שארתור דנטו (Arthur Danto) ניסח זאת – ג'ו שי משווה כאן את הדחף לפעולה מוסרית ל- thermotropism. מנציוס התנה את פיתוחן המלא של "ארבע ההתחלות" של המידות לדרישה הכרתית, באומרו, "מאחר וכל בני האדם ניחנו בארבעה עקרונות אלו בעצמם, יש לאפשר להם לדעת כיצד לפתח ולהשלים אותן והעניין יתפתח כמו אש שהחלה לבעור, או מעיין אשר מצא סדק לנבוע." עם ג'ו שי, אשר הדגיש את ההתפתחות ההכרתית אף יותר, הרצון חייב להיות נכון והכיוון והנתיב מותקנים בטרם יפעל הדחף באופן אמין, בנקודה בה כבר אין יותר שאלה של בחירה בין דרישות סותרות או טענות מתחרות.
ההמשך: (26) למרות מורכבות השקפות ג'ו שי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה