Chaya, Jerusalem. Photo: Ron. שעיר מצוי Otus Scops. דורס לילה קטן ממשפחת הינשופים. עם ערב ובמשך הלילה הוא משמיע שעות ארוכות קריאות בנות הברה אחת הנשמעות למרחוק. הן מלוות הברה חרישית.
איירין בלום, על החומר של הנפש: הבסיס המטפיסי של העצמי המורחב
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
Bloom, Irene, "On the Matter of the Mind: The Metaphysical Basis of the Expanded Self."
מאנגלית: גדי ישי
כדי לקרוא את המאמר מתחילתו יש לגלול לאחור לרשומות קודמות אל הפוסט הראשון של המאמר (יום חמישי 13 מרץ 2008)
ההמשך: (26) למרות מורכבות השקפות ג'ו שי
למרות מורכבות השקפות ג'ו שי על ה- li וה- qi והיחסים בין הטבע המקורי והטבע הפיסי, הרצון (313) ניצב ביחסים מאוד דומים עם הכוחות הפיסיים כפי שהיה עבור מנציוס, אשר אמר כי "הרצון ראשון וה- qi עוקב אחריו." בהערה אשר, לפי Qian Mu, נאמרה בשלהי חייו, ג'ו שי ביטא את ההשקפה הבאה:
הכוחות הפיסיים שלנו לעיתים חלשים ולעיתים חזקים, אך כוח הרצון לעולם לא מאכזב. היחיד אשר דרך קבע מקיים רצון זה, אפילו כאשר מבחינה פיסית לגמרי חסר אונים, הרצון אינו נפגע. כמו עם אותה מחלה זו הגורמת לי עתה להיות כשבר כלי. זה לא שאני לא יודע שעלי לאפשר לעצמי לקום מאוחר כדי להתחזק ולהתגבר על המחלה. אולם בנפשי אני באופן טבעי חסר מנוחה, ובשעה החמישית כבר איני יכול לישון. למרות שהייתי רוצה להכריח את עצמי לישון, נפש זו שלי היא זו של אדם אשר כבר התעורר ומסרב להישאר במיטה. מכאן ניתן לדעת שאם אנשים מקיימים כוח רצון זה, לא יתכן שיילקח על ידי הכוחות הפיסיים שלהם. אלו אשר הכוחות פיסיים שלהם מניעים אותם הם אנשים אשר "פועלים נגד עצמם" ו"משליכים עצמם הלאה."
המונחים אשר באופן די לא הולם מתורגמים כאן כ"כוחות פיסיים" ו"כוח רצון" הם, מילולית, "דם-צ'י" (血氣) ו"רצון-צ'י" (志氣). בציטוט הקודם, הרצון היה מיוחס למעמקי הנפש (心之深處); כאן נראתה כפועלת מה שהיום היינו מכנים רמת התת-מודע. ג'ו שי בהחלט מדווח מניסיונו האישי: דבריו מרמזים על מומנטום מנטאלי (פסיכי) כה חזק שהן stamina פיסית כושלת והן תכתיבי תבונה רגילים לא יכולים להתערב ולשבש את פעולתה.
בשנותיו המאוחרות ג'ו שי אימץ את השקפת Hu Hong על פיה יש להעניק משקל שווה לכינון הרצון (立志) באמצעות לימוד ולקיום הרצון (chizhi持志) באמצעות כיבוד ורצינות. הפעלה זו של הרצון, אשר אפשר להבינה ככרוכה במאמץ קבוע וחמור אך לא כעימות בעל ממדים אוגוסטיניים, נשענת על הזיקה בין האדם ומציאות מטפיסית רחבה יותר ונתמכת על ידי שכנוע עז במשמעות ההשתדלות המוסרית:
וו-פנג (Wu-feng [Hu Hong, 1100-1155]) אמר, "הצלחת הלימוד מותנית בכינון הרצון. הכיבוד נועד להבטיח את קיום רצון היחיד." מילים אלו מנוסחות כהלכה. היין והיאנג ניצבים זה מול זה, וברגע שהרצון נכון, העצמי נכון עם היאנג. אמנם לעיתים אפשר שיאבד את אחיזתו ויכנס ליין, אך כאשר יבין זאת, ישוב חזרה אל היאנג. המלומדים העכשוויים כולם מצביעים על אחרים ואומרים עליהם שהם יאו (Yao) או שון (Shun) בעוד הם (העכשוויים) עצמם אנשים רגילים. כיצד אפשר שאנו הננו יאו או שון? הם שואלים. האומרים כך נופלים מה- Sudhana הבודהיסטים, שאמרו, "אני כבר נולדתי עם נפש הבודהי. ללא קשר למה שאעשה, אהיה לבודהא." הוא מסוגל להיות לבודהא, ואילו הם אינם מסוגלים להיות ליאו או שון!
לכן שאלתי: "בוודאי נכון לכונן את רצון היחיד. אך כיצד עושים זאת?" תשובה: היחיד מכונן אותו באמצעות התחלה מהראשית וכינון היסוד. בגופו היחיד שותף לשמים ולארץ, וכאדם רגיל הוא מביא שלום לעולם. זהו עיקרון אמת.
(314) האישור להפעלה זו של הרצון והיסוד לביטחונו של ג'ו שי ביכולתו של כל אדם רגיל לשאוף להישגים של הנאורים נבעו מראייתו את ה- ren 仁, או האנושיות, כמהות המקורית של הנפש האנושית כמו גם אופייה או כושר ההתקשרות שלה. כפי שמוזכר למעלה, ג'ו קיבל את האפיסטמולוגיה של ג'אנג צאי כפי שבאה לידי ביטוי בהנחה של ג'אנג ש"בהגדלת נפש היחיד, אפשר לו להיכנס לתוך כל הדברים בעולם." אמנם ב- Zhengmeng, בקטע ה- Daxin 大心 [הגדלת הנפש], ג'אנג לא השתמש במילה 仁, אך ג'ו הבין את כושר התקשרות הנפש שג'אנג דן בו בקטע זה כתמצית ה- 仁. כפי שניסח זאת, במילים, "על ידי הגדלת נפש היחיד אפשר לו להיכנס לתוך כל הדברים בעולם," הביטוי "להיכנס לתוך" הוא כמו "仁 הנכנס לתוך כל היחסים ונוכח באופן אוניברסאלי." המשמעות היא שעיקרון הנפש זורם כמו מערכת הדם הממוחזרת באמצעות הגוף. אם ישנו עוד דבר אשר אליו טרם הגיע, אז נותר מקום אליו עוד טרם התרחב, ההיקף חסר, ונותר דבר כלשהו מחוץ לנפש. אגואיזם (私意) אם כן גורם להפרדה ולהצבת הדברים מול העצמי, כך שאיננו יכולים לבטוח בכך שאפילו הקרובים אלינו ביותר לא יוותרו בחוץ. לכן הנפש המותירה דבר מה בחוץ אינה מסוגלת להתאחד עם נפש השמים.
כושר זה של הנפש להתאחד עם נפש השמים—כלומר, להתגבר על תחושת מתח כלשהי בין העצמי והאחר ולהיכנס ליחסים מוסריים יצירתיים עם כל הדברים—זה בדיוק מה שג'ו שי הבין כתמצית החיונית של 仁, מהותה השלמה של הנפש. לעומת האידיאל הבודהיסטי של חוסר-בית, ג'אנג צאי ב"תעתיק הקיר המערבי" מצא את ביתו בכל מקום ודבר. ג'ו גם כן טיפח את תחושת הביתיות בעולם. בהעלותו את רוח ג'אנג צאי ובהזכירו את השפה המנציאנית, אמר, "כאשר נפש זו רחבה וללא שריד עצמיות, מכוונת בדיוק על ידי מצפן השמים והארץ, זה 'לשכון בבית הרחב של העולם,' זה לשכון ב- 仁.
Wing Tsit-chan ו- Qian Mu הצביעו על כך שעם ג'ו שי התווסף פן מטאפיסי לפן המוסרי של ערך ה- 仁 (ren). במובן אחד מסוים הוא המונח המטפיסי הראשוני. לפי Qian Mu, רק אם מבינים את רעיון ה- 仁 של ג'ו שי ניתן להעריך כראוי את תיאוריית ה- li וה- qi שלו, את היחסים ביניהם, ואת האיכות הדינאמית של שניהם במערכת שלו. בעקבות האחים צ'נג, אשר ראו ב- 仁 עיקרון יוצר, דמוי זרע המעביר דחף חיים וצמיחה בעולם הטבע, ג'ו זיהה את המהות המקורית של הנפש האנושית עם נפש השמים והארץ ועם הרוח היוצרת או כוח החיים ביקום. כמו הצ'נגים, הוא ראה ב- 仁 את כל ארבע המידות; הוא גם קבע את ההתאמה עם עולם הטבע על ידי כך שהצביע על רוח האביב והבריאה המורחבת באמצעות ומאחדת את כל מחזור החיים:
(315) אנושיות, צדק, טכסים, וחוכמה הן יצירה, פריחה, התקדמות, ונכונות. אם באביב לא היה נתון פוטנציאל להפיח חיים, אז עם בוא הקיץ לא הייתה כל סיבה לצמיחה, בסתיו ובחורף לא היה אפשר לאסוף ולאגור.
כוח החיים [צ'י] של הצמיחה האביבית נוכח בכל, האנושיות מכילה דחף תנועה וטוב.
ההמשך: (27) בתהליך המתחיל עם הופעת המגע הקל ביותר
למרות מורכבות השקפות ג'ו שי על ה- li וה- qi והיחסים בין הטבע המקורי והטבע הפיסי, הרצון (313) ניצב ביחסים מאוד דומים עם הכוחות הפיסיים כפי שהיה עבור מנציוס, אשר אמר כי "הרצון ראשון וה- qi עוקב אחריו." בהערה אשר, לפי Qian Mu, נאמרה בשלהי חייו, ג'ו שי ביטא את ההשקפה הבאה:
הכוחות הפיסיים שלנו לעיתים חלשים ולעיתים חזקים, אך כוח הרצון לעולם לא מאכזב. היחיד אשר דרך קבע מקיים רצון זה, אפילו כאשר מבחינה פיסית לגמרי חסר אונים, הרצון אינו נפגע. כמו עם אותה מחלה זו הגורמת לי עתה להיות כשבר כלי. זה לא שאני לא יודע שעלי לאפשר לעצמי לקום מאוחר כדי להתחזק ולהתגבר על המחלה. אולם בנפשי אני באופן טבעי חסר מנוחה, ובשעה החמישית כבר איני יכול לישון. למרות שהייתי רוצה להכריח את עצמי לישון, נפש זו שלי היא זו של אדם אשר כבר התעורר ומסרב להישאר במיטה. מכאן ניתן לדעת שאם אנשים מקיימים כוח רצון זה, לא יתכן שיילקח על ידי הכוחות הפיסיים שלהם. אלו אשר הכוחות פיסיים שלהם מניעים אותם הם אנשים אשר "פועלים נגד עצמם" ו"משליכים עצמם הלאה."
המונחים אשר באופן די לא הולם מתורגמים כאן כ"כוחות פיסיים" ו"כוח רצון" הם, מילולית, "דם-צ'י" (血氣) ו"רצון-צ'י" (志氣). בציטוט הקודם, הרצון היה מיוחס למעמקי הנפש (心之深處); כאן נראתה כפועלת מה שהיום היינו מכנים רמת התת-מודע. ג'ו שי בהחלט מדווח מניסיונו האישי: דבריו מרמזים על מומנטום מנטאלי (פסיכי) כה חזק שהן stamina פיסית כושלת והן תכתיבי תבונה רגילים לא יכולים להתערב ולשבש את פעולתה.
בשנותיו המאוחרות ג'ו שי אימץ את השקפת Hu Hong על פיה יש להעניק משקל שווה לכינון הרצון (立志) באמצעות לימוד ולקיום הרצון (chizhi持志) באמצעות כיבוד ורצינות. הפעלה זו של הרצון, אשר אפשר להבינה ככרוכה במאמץ קבוע וחמור אך לא כעימות בעל ממדים אוגוסטיניים, נשענת על הזיקה בין האדם ומציאות מטפיסית רחבה יותר ונתמכת על ידי שכנוע עז במשמעות ההשתדלות המוסרית:
וו-פנג (Wu-feng [Hu Hong, 1100-1155]) אמר, "הצלחת הלימוד מותנית בכינון הרצון. הכיבוד נועד להבטיח את קיום רצון היחיד." מילים אלו מנוסחות כהלכה. היין והיאנג ניצבים זה מול זה, וברגע שהרצון נכון, העצמי נכון עם היאנג. אמנם לעיתים אפשר שיאבד את אחיזתו ויכנס ליין, אך כאשר יבין זאת, ישוב חזרה אל היאנג. המלומדים העכשוויים כולם מצביעים על אחרים ואומרים עליהם שהם יאו (Yao) או שון (Shun) בעוד הם (העכשוויים) עצמם אנשים רגילים. כיצד אפשר שאנו הננו יאו או שון? הם שואלים. האומרים כך נופלים מה- Sudhana הבודהיסטים, שאמרו, "אני כבר נולדתי עם נפש הבודהי. ללא קשר למה שאעשה, אהיה לבודהא." הוא מסוגל להיות לבודהא, ואילו הם אינם מסוגלים להיות ליאו או שון!
לכן שאלתי: "בוודאי נכון לכונן את רצון היחיד. אך כיצד עושים זאת?" תשובה: היחיד מכונן אותו באמצעות התחלה מהראשית וכינון היסוד. בגופו היחיד שותף לשמים ולארץ, וכאדם רגיל הוא מביא שלום לעולם. זהו עיקרון אמת.
(314) האישור להפעלה זו של הרצון והיסוד לביטחונו של ג'ו שי ביכולתו של כל אדם רגיל לשאוף להישגים של הנאורים נבעו מראייתו את ה- ren 仁, או האנושיות, כמהות המקורית של הנפש האנושית כמו גם אופייה או כושר ההתקשרות שלה. כפי שמוזכר למעלה, ג'ו קיבל את האפיסטמולוגיה של ג'אנג צאי כפי שבאה לידי ביטוי בהנחה של ג'אנג ש"בהגדלת נפש היחיד, אפשר לו להיכנס לתוך כל הדברים בעולם." אמנם ב- Zhengmeng, בקטע ה- Daxin 大心 [הגדלת הנפש], ג'אנג לא השתמש במילה 仁, אך ג'ו הבין את כושר התקשרות הנפש שג'אנג דן בו בקטע זה כתמצית ה- 仁. כפי שניסח זאת, במילים, "על ידי הגדלת נפש היחיד אפשר לו להיכנס לתוך כל הדברים בעולם," הביטוי "להיכנס לתוך" הוא כמו "仁 הנכנס לתוך כל היחסים ונוכח באופן אוניברסאלי." המשמעות היא שעיקרון הנפש זורם כמו מערכת הדם הממוחזרת באמצעות הגוף. אם ישנו עוד דבר אשר אליו טרם הגיע, אז נותר מקום אליו עוד טרם התרחב, ההיקף חסר, ונותר דבר כלשהו מחוץ לנפש. אגואיזם (私意) אם כן גורם להפרדה ולהצבת הדברים מול העצמי, כך שאיננו יכולים לבטוח בכך שאפילו הקרובים אלינו ביותר לא יוותרו בחוץ. לכן הנפש המותירה דבר מה בחוץ אינה מסוגלת להתאחד עם נפש השמים.
כושר זה של הנפש להתאחד עם נפש השמים—כלומר, להתגבר על תחושת מתח כלשהי בין העצמי והאחר ולהיכנס ליחסים מוסריים יצירתיים עם כל הדברים—זה בדיוק מה שג'ו שי הבין כתמצית החיונית של 仁, מהותה השלמה של הנפש. לעומת האידיאל הבודהיסטי של חוסר-בית, ג'אנג צאי ב"תעתיק הקיר המערבי" מצא את ביתו בכל מקום ודבר. ג'ו גם כן טיפח את תחושת הביתיות בעולם. בהעלותו את רוח ג'אנג צאי ובהזכירו את השפה המנציאנית, אמר, "כאשר נפש זו רחבה וללא שריד עצמיות, מכוונת בדיוק על ידי מצפן השמים והארץ, זה 'לשכון בבית הרחב של העולם,' זה לשכון ב- 仁.
Wing Tsit-chan ו- Qian Mu הצביעו על כך שעם ג'ו שי התווסף פן מטאפיסי לפן המוסרי של ערך ה- 仁 (ren). במובן אחד מסוים הוא המונח המטפיסי הראשוני. לפי Qian Mu, רק אם מבינים את רעיון ה- 仁 של ג'ו שי ניתן להעריך כראוי את תיאוריית ה- li וה- qi שלו, את היחסים ביניהם, ואת האיכות הדינאמית של שניהם במערכת שלו. בעקבות האחים צ'נג, אשר ראו ב- 仁 עיקרון יוצר, דמוי זרע המעביר דחף חיים וצמיחה בעולם הטבע, ג'ו זיהה את המהות המקורית של הנפש האנושית עם נפש השמים והארץ ועם הרוח היוצרת או כוח החיים ביקום. כמו הצ'נגים, הוא ראה ב- 仁 את כל ארבע המידות; הוא גם קבע את ההתאמה עם עולם הטבע על ידי כך שהצביע על רוח האביב והבריאה המורחבת באמצעות ומאחדת את כל מחזור החיים:
(315) אנושיות, צדק, טכסים, וחוכמה הן יצירה, פריחה, התקדמות, ונכונות. אם באביב לא היה נתון פוטנציאל להפיח חיים, אז עם בוא הקיץ לא הייתה כל סיבה לצמיחה, בסתיו ובחורף לא היה אפשר לאסוף ולאגור.
כוח החיים [צ'י] של הצמיחה האביבית נוכח בכל, האנושיות מכילה דחף תנועה וטוב.
ההמשך: (27) בתהליך המתחיל עם הופעת המגע הקל ביותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה