סירוב לבכות את המוות, באש, של ילדה בלונדון / דילן תומס A Refusal to Mourn the Death, by Fire, of a Child in London / Dylan Thomas

תרגום: דוד מיכאלי

סירוב לבכות את המוות, בשריפה, של ילדה בלונדון / דילן תומס

 

לְעוֹלָם לֹא עַד לַעֲשִׂיַּת הָאֱנוֹשׁ

צִפּוֹר, חַיָּה וָפֶרַח

חֲשֵׁכָה מַחֲסָה מַצְנַעַת כָּל

מְסַפֶּרֶת בִּדְמָמָה אֶת פְּצִיעַת הָאוֹר הָאַחֲרוֹנָה

 

דּוֹמֶמֶת בָּאָה שְׁעָתָהּ מִן הַיָּם הַמִּתְהַפֵּךְ בְּרִתְמָה

וְשׁוּמָה עָלַי לְהִכָּנֵס שׁוּב לְמַעְגָּל

צִיּוֹן שֶׁל אֵגֶל הַמַּיִם

וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל גְּלוּמַת הַדָּגָן

הָאֶשָּׁא תְּפִלַּת צֵל שֶׁל צְלִיל

אוֹ אֶזְרֶה אֶת זַרְעֵי הַמֶּלַח

בָּעֵמֶק הַפָּחוּת שֶׁל שַׂק הַבָּכוּת

 

הַמַּלְכוּת וְהַבְּעֵרָה שֶׁל מוֹת הַיַּלְדָּה

אָנֹכִי לֹא אֶרְצַח

אֶת הָאֱנוֹשׁוּת שֶׁלָּהּ בְּלֶכְתִּי עִם אֲמִתּוֹת הַקְּבָרִים

וְגַם לֹא אֲחַלֵּל אֶת תַּחֲנוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְּשִׁימָה

עִם כָּל תּוֹסֶפֶת

קִינָה עַל תֹּם נַעֲרוּת

 

עֲמֻקּוֹת עִם הַמֵּת הָרִאשׁוֹן נָחָה בַּת לוֹנְדוֹן

עֲטוּפָה בְּחַבְרֵי עֶרֶג

הַגַּרְעִינִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַגִּיל, הַוְּרִידִים הַכֵּהִים שֶׁל אִמָּהּ,

צְפוּנָה לְצַד מַיִם שֶׁאֵינָם מְבַכִּים

שֶׁל הַתֵּמְז הַדּוֹהֵר

 

לְאַחַר מָוֶת רִאשׁוֹן, אֵין אַחֵר.

Never until the mankind making
Bird beast and flower
Fathering and all humbling darkness

Tells with silence the last light breaking

And the still hourIs come of the sea tumbling in harness
And I must enter again the round

Zion of the water bead

And the synagogue of the ear of corn

Shall I let pray the shadow of a sound

Or sow my salt seed
In the least valley of sackcloth to mourn

The majesty and burning of the child's death

I shall not murder

The mankind of her going with

grave truth

Nor blaspheme down the stations of the breath

With any further
Elegy of innocence and youth

Deep with the first dead lies London's daughter,

Robed in the long friends,

The grains beyond age, the dark veins of her mother,

Secret by the unmourning water

Of the riding Thames.

After the first death, there is no other.