סירוב
לבכות את המוות, בשריפה, של ילדה בלונדון / דילן תומס
לְעוֹלָם
לֹא עַד לַעֲשִׂיַּת הָאֱנוֹשׁ
צִפּוֹר,
חַיָּה וָפֶרַח
חֲשֵׁכָה
מַחֲסָה מַצְנַעַת כָּל
מְסַפֶּרֶת
בִּדְמָמָה אֶת פְּצִיעַת הָאוֹר הָאַחֲרוֹנָה
דּוֹמֶמֶת
בָּאָה שְׁעָתָהּ מִן הַיָּם הַמִּתְהַפֵּךְ בְּרִתְמָה
וְשׁוּמָה
עָלַי לְהִכָּנֵס שׁוּב לְמַעְגָּל
צִיּוֹן
שֶׁל אֵגֶל הַמַּיִם
וּבֵית
הַכְּנֶסֶת שֶׁל גְּלוּמַת הַדָּגָן
הָאֶשָּׁא
תְּפִלַּת צֵל שֶׁל צְלִיל
אוֹ
אֶזְרֶה אֶת זַרְעֵי הַמֶּלַח
בָּעֵמֶק
הַפָּחוּת שֶׁל שַׂק הַבָּכוּת
הַמַּלְכוּת
וְהַבְּעֵרָה שֶׁל מוֹת הַיַּלְדָּה
אָנֹכִי
לֹא אֶרְצַח
אֶת
הָאֱנוֹשׁוּת שֶׁלָּהּ בְּלֶכְתִּי עִם אֲמִתּוֹת הַקְּבָרִים
וְגַם
לֹא אֲחַלֵּל אֶת תַּחֲנוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְּשִׁימָה
עִם
כָּל תּוֹסֶפֶת
קִינָה
עַל תֹּם נַעֲרוּת
עֲמֻקּוֹת
עִם הַמֵּת הָרִאשׁוֹן נָחָה בַּת לוֹנְדוֹן
עֲטוּפָה
בְּחַבְרֵי עֶרֶג
הַגַּרְעִינִים
שֶׁמֵּעֵבֶר לַגִּיל, הַוְּרִידִים הַכֵּהִים שֶׁל אִמָּהּ,
צְפוּנָה
לְצַד מַיִם שֶׁאֵינָם מְבַכִּים
שֶׁל
הַתֵּמְז הַדּוֹהֵר
לְאַחַר
מָוֶת רִאשׁוֹן, אֵין אַחֵר.
Never until the mankind making
Bird beast and flower
Fathering and all humbling darkness
And I must enter again the round
In the least valley of sackcloth to mourn
Elegy of innocence and youth
Deep with the first dead lies London's daughter,
תגובה 1:
מֵעוֹלָם לֹא, עַד בְּרִיאַת הָאֱנוֹשׁוּת
צִפּוֹר, חַיָּה וּפֶרַח,
חֲשֵׁכָה מְגוֹנֶנֶת וּמַצְנִיעָה כָּל
מְסַפֶּרֶת בִּשְׁתִיקָה אֶת שֶׁבֶר הָאוֹר הָאַחֲרוֹן
וְאֶת הַשָּׁעָה הַדּוֹמֶמֶת
מַגִּיעָה מִן הַיָּם, מוֹעֶדֶת כְּפוּתָה
וַאֲנִי חַיָּב לַחְדֹּר שׁוּב לְמַעְגָּל
צִיּוֹן שֶׁל אֵגֶל הַמַּיִם
וּלְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל נַשָּׂא הַזֶּרַע
הַאִם אַנִּיחַ לְצֵל קוֹלִי לְהִתְפַּלֵּל
אוֹ אֲפַזֵּר אֶת זֶרַע הַמֶּלַח
לְהִתְאַבֵּל בַּעֵמֶק הַנָּחוּת שֶׁל לְבוּשׁ שַּׂק?
הַתִּפְאָרָה וְהַתַּבְעֵרָה שֶׁל מוֹת הַיַּלְדָּה.
אֲנִי לֹא אֶרְצַח בְּאֱמֶת קְּפוּדָה
אֶת הָאֱנוֹשִׁיּוּת שֶׁל הֲלִיכָתָהּ
גַּם לֹא אֲחַלֵּל אֶת תַּחֲנוֹת הַנְּשִׁימָה
בְּהוֹסָפַת עוֹד
שִׁיר הֶסְפֵּד עַל טֹהַר וּנְעוּרִים.
עָמֹק עִם הַמֵּת הָרִאשׁוֹן שׁוֹכֶבֶת בַּת לוֹנְדוֹן,
עֲטוּפָה בְּצַעַר הַחֲבֵרִים,
בַּפֵּרוּרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לְגִיל, בַּוְּרִידִים הָאֲפֵלִים שֶׁל אִמָּהּ,
גְּנוּזָה לְיַד הַמַּיִם שֶׁאֵינָם מְקוֹנְנִים
שֶׁל הַתֶּמְזָה הַשּׁוֹעֶטֶת.
אַחֲרֵי הַמָּוֶת הָרִאשׁוֹן, שׁוּב אֵין אַחֵר.
הוסף רשומת תגובה