בלוז שבת

sometimes. d.m. 1998

בלוז

שעון השבת מראה על אחת עשרה וחצי.
למרות שעדיין מצב הרוח שלי אופטימי
אני כבר חשה את הידיעה המדכאת
שביום החופש והשחרור שלי
אין לי בעצם מה לעשות.
אני אשה. גופי רותח.
אני אוהבת מוזיקת רוק חזקה.
ובני הוא כבר גדול.
אני שונאת את שבת אחר הצוהריים
אני שונאת את שבת אחר הצוהריים
היכן כל ההבטחות של חיי
הערב שיורד הוא חיי המתבזבזים
אני בוכה כי אינני יכולה לעצור את זה
הדיכאון של שבת אחרי הצהרים
השבת נגמרת כמו כל חיי עד עכשיו
אני מרגישה מרומה
איני יכולה לעצור את זה
אף אחד לא יכול לעצור את זה
כמו הוסת
ההבטחה נוזלת בין ידי
אל תספרו לי על המציאות
אל תראו לי סרטים
אל תנסו להרדים אותי.
זאת ההבטחה של ילדותי
אני החיילת הטובה שלכם בחיים
איך יכולתי להיות כזאת מטומטמת
מי אתם שם מאחורי מסך החיים?
אני לא מסוגלת להבין אתכם צוחקים
כלואים בין חתיכות האוכל שלכם
האם גם אתם סובלים
מהבלוז השמיימי של סוף החיים
במוצאי השבת שלא קיימה את הבטחתה
היכן הדלת החוצה ידידי?
מצפה לדפיקה בדלת כל חיי
אינכם יכולים להציע לי נחמה אהוביי
מחר כבר אקבור את עצמי בעבודה
עד לבלוז של השבת הבאה
כמה אפשר לטמטם את הראש עם חפצים
כמה סרטים כבר אפשר לראות
הו, בסוף אתכווץ לאט כשאני משחקת ברידג'
שערי צבוע כחול עורי אינו חדש יותר
על מנת להשתיק את הקולות הדומעים בראשי
אשר מספרים לי בשבת אחרי הצהרים
כי חיי מטפטפים בין הסדינים הבהירים
כאשר הדלת שותקת.